אחרי שאני מרסס את הילדים באזהרות מן הסתם אני צריך לממש ולהתקשר להורים של ילדים שמפריעים. האמת מפחיד. די קשה להגיד להורה שהילד לא מתנהג כראוי, לא לומד – זה יכול להיות מאוד לא נעים, ובטח יהיו הורים שיקחו את זה באופן אישי ויאשימו אותי בחוסר התפקוד.
אבל עד כה התקשרתי לכ 5-6 הורים, תמיד עם פרפרים בלב ותמיד החששות שלי היו מופרכים לגמרי. ההורים תמיד קשובים, תמיד מבינים שיש להם בעיה אם הילד לא לומד והכי מפתיע תמיד מבינים שיש רמת התנהגות צפויה מהתלמידים. ההורים גם מבטיחים שההתנהגות של הילד תשתפר, ולרוב הם צודקים. לגבי ילדה אחת הייתי צריך לתת צלצול חוזר והאב הבטיח לי שהעניין יטופל מיידית.
אני ממש מופתע לטובה. בעיתונים תמיד קראתי שההורים לא נותנים גב למורים, שההורים יוצאים נגד המורים ועוד כהנה וכהנה. בינתיים, טפו, טפו, טפו, ההורים מבינים את תפקידם במשולש, שזו האחריות שלהם לדאוג שהילד ילמד ולא של המורה, המורה הוא הכלי בידיו של ההורה. מבחינתי, הגיבוי של ההורים ללימוד הוא המפתח להצלחה של מערכת החינוך ולכן שיחות הטלפון האלו מאוד מאוד מעודדות.
אני מניח שרוב ההורים רוצים לראות את הילד שלהם מצליח בלימודים ויהיו מוכנים גם להתערב במידת הצורך.
השבמחקמסתבר שיש סטיגמות ויש מציאות.
הפחד שלי היה מהורים שרוצים שלילד שלהם יהיה ציון גבוה. כלומר, שלא יהיה אכפת להם האם הוא יודע את החומר או האם הוא מפריע בכיתה.
השבמחקאההה... יש סטיגמות, יש מציאות, יש תוחלת, ויש שונות. אבל בלי קשר - ברכות. במספר קבוצות דיון אופפלייניות בנושא ניבאו שחורות בכל הקשור לתמיכת ההורים, מסתבר שמדובר בנביאי שקר.
השבמחקתמיד יש את "אנחנו" ו"הם".
השבמחק"אנחנו" יתן גיבוי למורים אבל "הם"... סתם חארות.
היום ראיתי את הבלוג לראשונה.
השבמחקמדהים!
מחכה בקוצר רוח למבחן הבא.. לראות את השיפור!
בהצלחה!