אי שם באמצע שנות התשעים כאשר עברתי ממשרת בודק תוכנה למשרת מתכנת ושילשתי את שכרי מאלפיים שקלים לחודש ל 6000, היינו (אשתי לעתיד ואני) בתחושת אופוריה – הגענו אל המנוחה והנחלה. מעכשיו לא נגד מחסור עוד. תוך שלושה חודשים היינו במינוס שלא הכרנו עד אז.
כאז גם עכשיו, אלא שהפעם המשאב הוא זמן.
הייתי בטוח שהולכים להיות לי חמישה חודשים רגועים, עם הרבה פנאי. בסה"כ חצי משרת הוראה, כאשר משרת מורה זה בעצם חצי משרה. לא יודע איך זה קרה אבל אין לי זמן לכלום. לא לבדוק ולכתוב תרגילים, לא לשחק באינטרנט (הטריק למי שמכיר), לא לנקות את הבית, לא לבשל, לא לעשות ספורט, לא לדבר (לכתוב) פוליטיקה, לא לעשות למען הקהילה. כלום.
שם את הבנות בבוקר, מלמד, אוסף אותן, מכין ארוחת צהריים, מפנה, יורד עם הכלב, מכניס קצת נתונים למערכת המשו"ב (מעקב אחרי התנהגות התלמידים), מפזר לחוגים/חברים, אוסף מהחוגים/חברים, מכין ארוחת ערב, מפנה, יורד עם הכלב, מכין לחם ולפעמים כותב בבלוג. זהו. הלך היום.
בימים חופשיים, שאני לא מלמד יש לי איזה 3-4 שעות ריקות שמתמלאות מיד במשהו – בקיצור, אני בקריסה טוטאלית, איפה השקט? השלווה? איפה הפעילות למען הקהילה? איפה הזמן?
משרת מורה היא אולי חצי משרה, אך כאן רק סופרים את השעות הפרונטליות... הערך כמו שבחברת ההיי טק שעבדת היו סופרים לך רק את השעות שבהן כתבת קוד.
השבמחקולפי מה שכתבת בשנים האחרונות אתה לא כתבת קוד ולכן בכלל לא עבדת :)
אתה זוכר את לידת הילד(ה) הראשונ(ה)? אתה מתחיל את הבוקר בימים הראשונים בשעה נורמלית וכאתה מתיישב לאכול צהריים אתה לא מבין איך השעה שמונה בערב כי עוד לא הספקת שלום. ואחרי כמה זמן, זה מתייצב ואתה לומד לעשות יותר מאשר רק לטפל בילד 24 שעות בלי להזניח אותו. אותו דבר כאן : יש לך פז"ם שבו אתה צריך ללמוד לארגן את החיים ואת הלו"ז שלך מחדש ובסוף זה יקרה. לדעתי, הדבר שעובד הכי טוב זה לקבוע, כדוגמא, פעילות ביום שאתה לא מלמד. גם אם היום זה לא נכנס במשבצות, אם תתחיל את הפעיות, אתה פתאום תראה שיש לך זמן גם לזה. בהצלחה...
השבמחקהכל נכון - הילדים, השעות הלא-פרונטליות.
השבמחקאני חושב שבחודשיים האחרונים נשברו לי המון סטיגמות בפרצוף. הזמן של המורים הוא ללא ספק אחד מהם.
גם בהוראה יש עקומת למידה.
השבמחקאחרי כמה שנים מורה כבר לא צריך להתכונן יותר לשיעורים או לחשוב על מה שהיה ואיך אפשר לשפר.
כשזה יקרה יהיה יותר זמן פנוי.
אני מתרשם שהבעיה העיקרית של המורים מגיעה עם השחיקה שנוצרת אחרי שנים רבות של הוראה.
הבעיה היא לא הזמן להכנת שיעורים אלא מה שהולך מסביב. הילדים, הבית, האוכל - זה לוקח את הזמן שלו.
השבמחק