יום שני, 31 באוגוסט 2009

דברי פתיחה


זהו, מחר היום הגדול. מה גדול? ענק! היום הראשון שלי עם כיתה שאני מתחיל איתה. עכשיו כבר אין תירוצים אם אני לא מצליח השנה אז אין לי מה לחפש כאן. למעשה, אם אני לא מצליח בהתחלה אז הלכה השנה.
בגדול, אני מניח ומקווה שבשיעור הראשון הם עדיין לא יודעים לאן הם מגיעים (בשונה מהשיעור הראשון שלי באמצע השנה כאשר הכיתה היא המגרש הביתי שלהם) וצריך להלום בברזל, לקבוע את החוקים ולסמן את הדרך כבר בשיעור הראשון. למעשה אני מתכוון לא ללמד בשיעור הראשון אלא רק להסביר את הנהלים. אז הכנתי לי נאום פתיחה מוחצני ולהן קטעים ממנו:
"(אחרי סקירת ההיסטוריה האישית שלי בהיי-טק)
למה עזבתי? כי תמיד אהבתי מתמטיקה, תמיד הייתי התלמיד המצטיין וחשוב לי שגם אתם תבינו ותצליחו במקצוע הנהדר הזה. אנחנו השנה נלמד בצעדים קטנים אבל מהירים, כלומר, כל שיעור יכסה כשניים שלושה נושאים קטנים אבל אנחנו לא נתעכב עליהם יותר מדי – תהיו קשובים כל הזמן, אסור למצמץ, "מצמצת - פספסת". במהלך השיעור אני אשאל ילדים שאלות, אף אחד לא מתפרץ ועונים רק בהצבעה. אם נושא לא מובן לכם כאשר אני מסיים אותו, תגידו לי ישר – אם הרבה תלמידים לא יבינו נחזור שוב, אם לא אז נקבע אחרי הלימודים עד שתבינו. אני לא מוכן שאף יאחד ישאר מאחור ולא יבין.

כדי שנוכל ללמוד כאן אנחנו נצטרך שתהיה כאן אווירת לימודים, שזה אומר: לא לאחר, עומדים בתחילת השיעור, שקט, לא קמים במהלך השיעור.

כמו כן, מתמטיקה היא קודם כל ומעל הכל סדר מחשבתי וכדי שהמוח יהיה מסודר גם המחברת צריכה להיות מסודרת. אתם כותבים אך ורק בעיפרון מחודד או בעיפרון מכני, לא עטים, לא טושים, לא צבעי פסטל ולא צבעי גואש. אני רוצה לראות על כל שולחן בתחילת השיעור ספר, מחברת עיפרון ומחק.

...

עד עכשיו דיברנו על הדברים שאתם צריכים לעשות כדי שנצליח ללמוד השנה, גם מצידי יש התחייבויות: אני תמיד זמין, מערכי השיעור יהיו זמינים באינטרנט, אני בודק ומחזיר שיעורי בית בזמן ומחזיר בחנים ומבחנים תוך שיעור אחד.

שיהיה בהצלחה לכולנו, תעבדו קשה, תהיו מרוכזים ותפתיעו את כולם."

סיימתי עם "תפתיעו את כולם" כי אני חושב שזה אחד מסימני ההיכר של בני הנוער שבטוחים שהם לא מוערכים מספיק והם תמיד מאוד מאוד רוצים להפתיע את הוריהם, מוריהם ובכלל את כל העולם. זה בטוח יהיה רלוונטי להקבצה הנמוכה שאני מלמד.

יום ראשון, 30 באוגוסט 2009

Positioning


הנה זה בא, עוד יומיים זה מתחיל – שנת הלימודים החדשה. הלילה כבר היה לי סיוט שלא הספקתי לכתוב את דברי הפתיחה שלי לשיעור הראשון (ציפיות, נהלים וכו') והשיעור מתנהל רע מאוד עם הרבה מאוד רעש ובלגן ואף אחד לא מקשיב. התעוררתי עם זיעה קרה והחלטתי שהיום אני כותב את דברי הפתיחה ואם יש בלגן כמו בחלום אני מחזיר טלפון לציידי הראשים שהתקשרו אלי בשבועות האחרונים לחלץ אותי מהבוץ הזה....
טוב, ואחרי פריקת התסכול ההזוי נגיע למחשבות על משמעת. כמו שאני מבין כדי למנוע בעיות משמעת (במקום לדכא אותן) המורה צריכה שהיחס בינה לבין התלמידים יהיה מורכב משני דברים:
א. שהתלמידים יראו בה דמות נישאה, כלומר, מרוחקת במובן הטוב של המילה, בעלת ידע, בעלת השפעה.
ב. שהתלמידים ירגישו שלמורה אכפת מהם, מכל אחד ואחת מהם, כך שהיא עבורם חצי-אמא.
בנוסף, הבנתי שהמורה נשפטת כל שיעור על מעשיה הלא ישירים, כלומר, על טון הדיבור, ההתנהגות המראה ועוד.
התובנה הזו מביאה אותי להחלטה שאני צריך למצב את עצמי בצורה מסויימת, מיצוב שצריך ללכת איתו כל השנה. נראה לי שאני בוחר את מיצוב ההצלחה, את הפילוסופיה שמתמטיקה זה קל ואני הגעתי ממרומי האולימפוס ואעזור להם לעבור את המכשול הנוראי שהם רואים במתמטיקה (אני מלמד גם הקבצה ב1).
מן הסתם אני אצטרך לעבור מחסור פסיכולוגי של צנעה עצמית אבל זו העבודה, אני גם אצטרך להשוויץ בעברי המפואר בהיי-טק.

יום שלישי, 25 באוגוסט 2009

מכין שיעורים


אחד הדברים שהייתי אמור לעשות בחופש היה להכין את מערכי השיעור לכיתות שאני אלמד. קיבלתי מאחת המורות את החומר שהיא לימדה, כלומר, את שיעורי הבית שהיא נתנה, ולפיהם התחלתי לכתוב שיעורים. את השיעורים שלי כתבתי ברוחו של הספר של אהרוני שדוגל בחזרה למורה שהוא מרצה ולא מתרגל. התלמידים צריכים להקשיב ולענות על שאלות מילוליות כאשר המורה מסביר את החומר (נשמע טריוויאלי, לא?)
כמו-כן, השיעורים של אהרוני בנויים על ביסים קטנים, כלומר, בכל שיעור ללמד דבר אחד פשוט. זאת לעומת תפיסת התרגול שאומרת, לדחוף הרבה חומר בשיעור הלימוד ואח"כ כמה שיעורי תרגול על החומר הזה.
אני החלטתי שאני אנסה להעביר בכל שיעור שלושה נושאים קטנים מאוד, להלן דוגמא:
בשיעור השני על זוויות אני אכסה שלושה נושאים:
א. הזווית והמעגל
ב. מעלות
ג. חישובי זוויות

והנה הפרוט של תת-הנושא "הזווית והמעגל"
אחרי שהבנו איך מגדירים ומסמנים זוויות נרצה לשייך לזווית גם מספר שישקף את גודל הזווית, בדיוק כפי שהצגנו את אורך הקטע כמספר המשקף את הקטע. מה לפי דעתכם יכול להיות הגודל של הזווית? (לצייר זוויות עם פתיחה שונה אבל מסובבת) לשאול איזו זווית גדולה יותר? הזוית עם הפתיחה הגדולה ביותר, לכן אנו מגדירים את גודל הפתיחה כגודל הזווית. השאלה היא איך נמדוד את הגודל הזה?
(לצייר מעגל) הנה התשובה. גודל של זווית יהיה החלק מהמעגל שאותו היא תופסת. נחלק את המעגל לארבע – נשים לב שכל זווית תופסת רבע מעגל, עכשיו נחלק לשמונה ונראה שכל זווית תופסת שמינית מעגל. וכך הזווית הראשונה תהיה בגודל רבע ואילו השניה שמינית. ואנו באמת רואים שרבע גדול משמינית ואפילו ששתי שמיניות שוות רבע.

כתיבת השיעורים הזו גזלה ממני הרבה יותר זמן ממנה שציפיתי אולם הבנתי לאחר מעשה שאני בעצם כותב טיוטה של ספר לימוד. שלחתי את החומר לאהרוני הוא ענה לי שאולי הוא ישתמש בזה לספרי הלימוד הבאים שלו. תשובה מנומסת? ככל הנראה.
בכל אופן – זה די מהנה.

יום שבת, 22 באוגוסט 2009

איפה אתה?


קצת נעלמתי בזמן האחרון, וקוראים נאמנים קצת התרעמו, ובצדק.
מה אומר ומה אדבר, החופש החופש החופש. עכשיו שתי הבנות בחופשה ואני משקיע די הרבה זמן איתן, אני גם כותב מערכי שיעור לשנה הבאה (כרגע יש לי את החודש-חודשיים הראשונים) וגם מחפש השקעות לכסף שעומד לו. הרעיון הוא להפוך את הכסף העומד להכנסה שוטפת שיקלו על השנה הבאה שבה אני עובד רק חצי משרה ואמור להרוויח רק אלפיים שקלים לחודש.
אבל עכשיו אני אנסה לקחת את עצמי בידיים ולנסות לעדכן כאן בצורה שוטפת יותר ויש מה לעדכן - גם בחופש.

יום ראשון, 2 באוגוסט 2009

בני בני ילד טוב


רבות השמצתי פה את ספרי הלימוד של בני גורן, שאינם אפילו יכולים להיקרא ספרי לימוד אלא ספרי תרגול. אבל משהו השתנה, לא , לא לטובה אלא פשוט התוודעתי לספרי הלימוד של שלו-עוזרי אלגברה לכיתה ט'.
אצל בני גורן אומנם אין לימוד, ואין פרוט איך להסביר את הדברים אולם אם חוקרים את התרגילים רואים שמאחוריהם, בצורה נסתרת יש תוכנית לימודים לא רעה – הסדר שבהם מופיעים הנושאים והתרגילים מבוסס על תוכנית לימודים נסתרת, אולי פשוט הייתה עוד מהדורה שנגנזה? אצל שלו-עוזרי לעומת זאת - חושך.
סתם אוסף תרגילים, חסרי כל סדר והתפתחות, התשובות נמצאות באותו העמוד, שאלות מיותרות כמו שורש 9, סתם להוציא מחשבון ולענות (אם אתה מספיק אדיוט כדי לא להעתיק מתחתית העמוד). בקיצור נורא ואיום.
חשוב לציין שיצחק שלו הוא גרוזיני כריזמטי במיוחד וללא ספק שבה גם את ליבי בהרצאה על ספרי הלימוד לכיתה ז', ואני מניח שגם את ליבן של מורות אחרות. זאת ככל הנראה אחת הסיבות להצלחת הספר שלו.