לקרא סוף עונת השיבוצים, ללא שום הצעה ביד, זימנה אותי רכזת המתמטיקה של בית-הספר לשיחה לקראת השנה הבאה.
- "קודם כל אני רוצה לומר שרואים שאתה מאוד משקיע ומתאמץ."
- "כן, ברור."
- "אני לא חושבת שזה טריוויאלי. אנחנו לא מזכירים את זה ביומיום אבל זה ניכר וכל הכבוד."
- "טוב, תודה."
- "בקשר לשנה הבאה, אין לנו הרבה מה להציע אבל אפשר לתת לך 10 שעות בכיתות ח' ו- ט'."
- "טוב, תודה רבה."
- "צריך גם לזכור שהדברים דינמים, יכולות להתווסף כיתות ז', מורות יולדות."
- "כן, יופי."
- "זה בסדר מבחינתך? ומה תעשה ביתר הזמן?"
- "יש לי הצעה מבית-ספר נוסף, פרטי ואני גם מקווה להשתלב בתוכנית להסבת אקדמאים של משרד החינוך אבל יש לי העדפה לבית הספר הזה, גם כי הוא קרוב לבית וגם אני מעדיף בית-ספר ממלכתי."
- "יופי, מצוין."
יש!!!
חשוב להבין, למורות אחרות למתמטיקה חסרות שעות למשרה מלאה ובכל-זאת גרדו לי עשר שעות על חשבון המורות הקיימות. איזו מחמאה, איזה כיף.
יאללה. לתת בראש.
ברכות!
השבמחקיש עתיד למערכת החינוך!
משמח לקרוא שיש מי ששם לב לאיכות ולא רק לכסתח.
told you
:-)