אני ממש אובד עצות כרגע.
אמרו לי שהסיבה שיש רעש בלתי נסבל בכיתה היא שאני מקנה הרבה (כלומר מסביר הרבה מול הלוח) אז היום פתרתי תרגיל אחד על הלוח ואז נתתי להם תרגילים שהם אמורים להתחיל בכיתה ולסיים בבית - ואלו הם שיעורי הבית שלהם.
כך, חשבתי לעצמי, תהיה להם מוטיבציה לעשות את התרגילים בכיתה (במקום שיעורי בית), תהיה הקניה פרטית (כלומר, אני אעבור בין התלמידים ואעזור להם) ובא לציון גואל.
אז זהו שלא.
נכון שההקניה מול הלוח הייתה סיוט אבל זה היה קצר, תרגיל אחד שלקח רק עשרים דקות. אבל אז החלה ההקניה הפרטית - וזה לא פיקניק.
אם מדד הבלאגאן בהקניה מול הלוח הוא 10 אז בהקניה פרטית אנחנו מדברים על מדד של 100-200. ילדים צועקים, מסתובבים בכיתה, רבים (במשחק), משחקים כדורגל (בכיתה, כן בכיתה) והיו גם כאלה שפתרו ואני עזרתי להם אבל בסה"כ המולה רבתי. שעור חופשי עם מורה.
כאשר הערתי (וצעקתי) על תלמידים הטענה העיקרית שלהם הייתה שהם לא מבינים כלום - בעיות מילוליות. האמת צודקים.
לפי תוכנית הלימודים (כמו שאני הבנתי אותה לפחות) אחרי משוואות עוברים לבעיה מילולית.
הפשוטות: אם נוסיף למספר נתון מספר הגדול ממנו בשלוש נקבל 10. מצא את המספר.
ואח"כ המסובכות: גיל האב גדול פי ארבע מגיל הבן. בעוד שמונה שנים יהיה האב גדול פי 2.5 מגיל הבן. מצא את גיל האב והבן.
רוב הילדים נופלים בפארסינג של המשפט - בבניית הנוסחא ואפילו בשלב לפני, בהגדרת הביטויים. למשל, אם איקס הוא הבמספר הנתון מה הוא מספר הגדול ממנו בשמונה?
x-8, x*8, x+8?
ואח"כ לעבור למשפטים יותר מורכבים זו ממש משימה בלתי אפשרית.
מכיוון שהבנתי זאת רק בסוף השעור אז החלטתי שבשעור הבא אני אתרגל ביטויים ומשפטים מורכבים. אני מקווה שזה יעבור.
בהפסקה ניגשה אלי רכזת המתמטיקה בכיתות ז-ח ושאלה איך הולך. מן הסתם אמרתי לה שאני פשוט לא משתלט. אז היא אמרה: ללמד זו לא הבעיה, משמעת זה הקושי. האמת יש צדק בדבריה. אז בשעור הבא נלך עוד צעד ובמקום רישום של "הפרעה" ילדים שירשמו הוריהם יזומנו לשיחה. צפי הרכזת הוא שבשיעור הראשון יבואו עשרה, אח"כ חמישה, אח"כ אחד או שניים ואז הכיתה תירגע.
כולי תקווה
אולי תחלק את הכיתה לזוגות של חזק-חלש ושיפתרו ביחד?
השבמחקזה קורה לפעמים באופן טבעי בזמן התרגול החופשי שתלמיד חזק יושב עם תלמיד חלש וזה באמת מצויין.
השבמחקלזום ציוותים כאלה נראה לי בעייתי כי החברות היא חלק מהעניין.