רכזת המתמטיקה נכנסה איתי לשיעור, בעצבים. "ילדים. המורה אומר לי שבכיתה הזו יש המון רעש והפרעות, אני רוצה לומר לכם שזה לחלוטין לא מקובל עלי אז אני אומרת לכם, אם מישהו יפריע מעתה והלאה אנחנו נתקשר להורים שלו ואם צריך נוציא אותו משיעורי המתמטיקה. אני רוצה להזכיר לכם שהמורה שלכם הוא אדם מבודר ואתם צריכים לתת לו כבוד." ונשארה בכיתה. היה שקט. דממה – כיף להעביר ככה שיעור.
בשיעור התרכזתי בהגדרה של מושגים מילוליים בביטויים מתמטים. בחבית אחת 15 ליטרים יותר מאשר בחבית שניה – זה עובר למשוואה: x – 15 = y, כאשר X זו החבית הראשונה ו Y השניה. כל השיעור על בעיה אחת כאשר עברתי על כעשרה תלמידים, המתקשים אבל חדורי המוטיבציה, עד שהם יבינו – והם הבינו. אחרי השיעור נגשו אלי כ 4-5 תלמידים ואמרו שהיה שיעור מצוין והם סופסוף הבינו. איזה כיף. ממש כיף.
אבל אליה וקוץ בה. רכזת המתמטיקה פנתה אלי אחרי השעור ואמרה שהיא מבינה למה יש לי רעש כל הזמן. אי אפשר להתמקד בבעיה אחת שיעור שלם – ילדים משתעממים. אומנם זו הפעם הראשונה שאני עושה את זה, אומנם מוקדי הרעש הם דווקא אלה שלא מבינים, אבל זו התיאוריה.
הערה נוספת, מוצלחת במיוחד שקיבלתי היא שדבר ראשון צריך לתת לילדים תמונה כוללת של הבעיה ולנסות לצייר אותה. נשמע רעיון טוב, אני אנסה אותו כאשר אני אגיע עם בעיות מילוליות לכיתה ז השניה שאני מלמד
אתה רואה - כשאתה משתדל אתה מצליח.
השבמחק