בוחן

כאשר הודעתי על הבוחן ציינתי שהוא יהיה ללא מחשבונים, מכיוון שראיתי שהילדים לא יודעים לצמצם שברים (כפי שכתבתי בפוסט קודם). הייתה התמרמרות אבל עמדתי על שלי.
אבל מספר ילדים ניגש לרכזת ועמד על זכותו להשתמש במחשבון וגם התמרמר על כך שיש הרבה שיעורי בית ושצריך להגיש אותם (המסכנים... עכשיו חייבים להכין שיעורי בית). הרכזת כמובן תפסה אותי לשיחה ואמרה שמותר מחשבונים וכדאי שאני גם אוריד את כמות שיעורי הבית. טוב, אם אפשר מחשבונים אז מה אני יכול לעשות, בקשר לשיעורי הבית – אין סיכוי.

טוב, הגיע הבוחן - עם מחשבונים. אבל עכשיו אני בתחושת כח אדירה: היוצרות מתהפכות – מי צריך את מי עכשיו?
למרות הנוכחות הדלה יום לפני כן בשיעור החזרה, לחוצפנים הקטנים ביקשו לעשות שיעור חזרה בשעה הראשונה ומבחן בשעה השניה. אולי אני פראייר, אבל הסכמתי. ואפילו כך הייתה הקשבה חלקית – נו, מה כבר אפשר לעשות.
ואז החל המבחן. מבחן קל. באמת קל. אני שלמרות שלא נגעתי בחוקי חזקות בערך 30 שנה אני פתרתי את המבחן ב 5-6 דקות, מאה כמובן. אבל הילדים? חושך בעיניים – שלהם וגם שלי, אין להם מושג.
לא רק בחוקי חזקות אלא ילדים שלא יודעים לפרק 42 ל 6 כפול 7, לצמצם שברים כמו 18/4 ולכמה יצא ש 15x3 = 18. מסתבר שאיפה שהמחשבון לא עוזר פשוט אין להם מושג.
במהלך הבוחן טענו מספר חוצפנים קטנים שהבוחן קשה מדי ועובדה שאף אחד לא מצליח ולא יודע את החומר. ילדה אחת ביקשה ממני אחרי הבוחן לתת לו משקל קטן בציון הסופי כי הוא היה קשה מדי ולילד אחד הייתה החוצפה לרשום לי בבוחן שאני מורה כושל כי עובדה שאף אחד לא הבין.... שיהיו בריאים.

התוצאות היו מרשימות. כשבעה תלמידים שהקשיבו ובאו לשיעור חזרה הוציאו ציונים סבירים (בין 95 ל 100), אחרים נעו בין 80 ו 5. אני פשוט עצבני! איזה אפסים!