אתמול הייתי בהשתלמות של תוכנית מיצוי ומצוינות לכיתה ז' לפי התוכנית החדשה. בחלק של המצוינות המרצה החליטה לעשות לנו תחרות חידות. היא חילקה אותנו לקבוצות נתנה לכל קבוצות שאלה ומקבלים את השאלה הבאה רק אחרי שמסיימים את השאלה הקודמת. אז אומנם אני מכיר אנשים שטובים ממני בחידות ואומנם אני לא חושב שחידות זה החלק החזק שלי אלא יותר פורמליות אבל מה שהיה שם זה טבח.
למרות שהייתה משתתפת בקבוצה שניסתה לעכב אותנו ("רגע, אני רוצה להבין") פתרנו (על מי אני עובד – פתרתי) פי שתיים יותר חידות מהקבוצה שבמקום השני. המדריכה הייתה די בשוק ואמרה שאני בטח לא מורה כי יש לי חשיבה שונה והמורה שהייתה איתי (המור שהחלפתי והיא גם הרכזת של מתמטיקה בשכבה ז') אמרה שאני פשוט חייב ללמד מצוינות. בקיצור כוכב ליום אחד (למעשה שעתיים).
אז למרות שיכול להיות נחמד ללמד מצוינות כי הילדים חכמים ושקטים ובכלל לא צריך להתאמץ כדי ללמד אותם (פשוט מסבירים והם מבינים) אני עדיין מעדיף ללמד את התלמידים הממוצעים, בערך בין אחוזון 20 ל 80. וגם אם מלמדים את המצוינים אז חידות זה לא לימוד.
אם לא רוצים להתקדם יותר מדי אלא להרחיב ולהעמיק אז אפשר לדוש איתם על משמעות הדברים, למשל עם הכיתה לומדת סדר פעולות חשבון אז כיתת המצוינות יכולה ללמוד על ניתוח משפט מתמטי (פארסינג בלעז) או על טיפוסים למשל שכאשר אני מחבר שני מספרים הם מייצגים את אותו הטיפוס – תפוחים, אבל כאשר אני מכפיל אז למעשה אני מכפיל את מספר התפוחים בארגז כפול מספר ארגזים, יחידות שמצטמצמות ודברים כאלה.
לפתור חידות זה כמו שחקני כדורגל שיודעים להקפיץ כדור על הרגל יפה אבל כדי לנצח במשחק צריך יכולות אחרות של הבנת משחק, סדר ומשמעת ומשחק קבוצתי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה