בסרט "טעם החיים" של מונטי פייטון יש קטע על חינוך שבו המורה מלמד תלמידים בגיל ההתבגרות על סקס, ובאותו שיעור הוא עורך הדגמה חיה עם עוזרת הוראה. והתלמידים? הם מפריעים, לא מרוכזים, מדברים ביניהם ומרעישים....
אח... כל-כך נכון. כולנו רוצים לעניין את התלמידים, שיהיו מרוכזים בשיעור, שתהיה להם מוטיבציה ללמוד ולהצליח בלימודים. אבל אפשר פשוט לשכוח מזה.
שלא תבינו אותי נכון, זה אפשרי אבל אם מישהו מצפה שהעניין בשיעור או המוטיבציה של התלמידים ללמוד ולהצליח היא שתחזיק שיעור הוא טועה ומטעה. במקרה הטוב עם לילד יש מוטיבציה ו/או עניין בשיעור הוא יהיה אדיש, כלומר, לא יפריע ויקשיב, אבל אי אפשר לצפות מהילדים, לשאול, לחלוב מידע, לצפות לשיעור או להיות עצוב אם השיעור מתבטל.
אז נכון, שכדי שיהיה שקט בכיתה צריך לדאוג שהחומר יהיה מעניין ושלילדים תהיה מוטיבציה ואז מלאכת המשמעת קלה יותר (אבל עדיין קיימת) אבל לא הרבה יותר מזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה