יום ראשון, 6 בספטמבר 2009

מאניה


בכיתה ט (הקבצה ג' –שהולכים לשלוש יחידות בשנה הבאה) בשיעור הקודם היה רעש והמולה. לא חריג יחסית לסטנדרט שלי בשנה שעברה אבל הסטנדרטים שלי השתנו - היה רעש, ילדים הסתובבו ואפילו חלק לא מבוטל קם חמש דקות לפני סוף השיעור ויצא כאשר הרשיתי לילד שצריך להגיע להסעה לצאת. ילד אחד, ככל הנראה ילד טוב שהדרדר להקבצה כזו, אמר לי שהוא יבקש לעבור הקבצה כי אי אפשר ללמוד ככה. צודק.
אז היום נכנסתי לכיתה עצבני (לא הייתי עצבני ממש אבל בכיתה כמו בהצגה, אתה לובש את ארשת הפנים המתאימה) ויריתי לכל עבר, "אני הולך להיכנס בכם", "מי שידבר ללא הצבעה או יפריע ישר יקבל מכתב לתיק האישי", "מי שיוצא דקה לפני הצלצול מקבל העדרות" ועוד.
אחרי חמש דקות של נזיפות התחלתי בשיעור. היה שקט. שקט דממה – כמו אצל מורות אחרות שבשנה שעברה קינאתי בהן. הרכזת נכנסה אחרי כמה דקות כדי לעבור על רשימת השמות והתפלאה גם היא מהשקט ששורר.
השיעור גם כן עבר נהדר. לימדתי את חוקי החזקות על-ידי פתיחה ואריזה. כלומר 5^3•5^2=5•5•5•5•5=5^5 – עבד מצוין. תוך שיעור אחד הצלחתי להעביר את שלושת החוקים הבסיסיים שהייתי צריך (a^b/a^c, a^b^c) ואפילו היה לי זמן למעריך שלילי ותרגילים קצת יותר מורכבים. הבעיה הייתה שהספקתי כל-כך מהר שנשארה לי איזו רבע שעה פנויה – אז תרגלנו קצת תרגילים מעבר – בסה"כ נראה שרוב התלמידים אשכרה קלטו את החומר. איזה כיף.
הדבר היחיד שמטריד אותי אחרי שיעור כזה טוב הוא שהשיעור הבא יהיה דיכאון – המאניה דיפרסיה של ההוראה.

3 תגובות:

  1. לא להוריד את התחפושת אף פעם אחי

    השבמחק
  2. רגע רגע... יש באמת דבר כזה "תיק אישי"? :-)

    השבמחק
  3. אין לי מושג אם יש או אין, אבל אמרו לי להגיד שאני ארשום הערה בתיק האישי.

    השבמחק