יום חמישי, 24 בספטמבר 2009

עוד ניצחון קטן


אחרי שקבעתי שיחה עם האם הרכזת שלחה אלי מייל וביקשה שאתקשר אליה כי היא רוצה לדבר איתי. האם התלונות ההמוניות והאינטנסיביות עשו את שלהן? האם העובדה שילד חדש הצטרף לחוג המתלוננים שברה את הקש? הייתי במתח.
בשיחה הרכזת דווקא הייתה עצבנית למדי על האם והילד. "מי היא שתגיד שאנחנו בכלל מפגרים בחומר", "שיפסיקו לארגן תלונות", "תהיה נחמד אך תקיף ואל תכנס לפרטים". טוב, אבן אחת נגולה מעל ליבי, אני עדיין מקבל את הגיבוי. אבל השיחה עם האם עדיין לפני.
אז פתחתי חזק: קריירת היי-טק, ניהול די בכיר, שינוי בחיים, אוהב מתמטיקה, רוצה שהתלמידים גם ילמדו לאהוב וכל ההתפארות העצמית הדוחה הזו שפשוט מחויבת במציאות – אבל למעשה הדיון כבר הוכרע כאן.
אח"כ האם אמרה שלילד יש מחסום לא של הבנת החומר אלא למה אני מלמד אחרת. הייתי לויאלי, הסברתי שבכיתה ז' לומדים את הטכניקה אבל עכשיו בכיתה ח' אנחנו צריכים להבין את משמעות הדברים כדי שנוכל להמשיך הלאה. ובכלל, אני מאמין שאם ילדים מבינים את החומר הרבה יותר קל להם והם יכולים לאהוב את המתמטיקה. גם הסברתי לה שאנחנו צריכים לדעת אם אנחנו מכפילים את המשוואה במספר שלילי כדי להפוך סימן באי-שוויון, שאני אומר ש -2 זה בעצם (-1)x2 כי אח"כ בחזקות אפשר להבין למה -2^2 שווה -4 ולא 4.
נפרדנו כאשר היא מחמיאה לי על הכוונות והרצון הטוב ובכלל שבית-הספר הזה הוא אחלה. סיכמנו שאני אדבר עם הילד, אסביר לו את המוטיבציות וביקשתי שאם הסיפור חוזר אז שתתקשר אלי והיא הסכימה ללא היסוס.

אחרי השיעור היום גם דיברתי עם הילד. החומר בהנדסה ברור לו (יפה כי ילדים אחרים עשו לי סימפוזיון – אבל זה נושא לפוסט אחר) רק באלגברה יש בעיה של אי הבנה למוטיבציות, הסברתי לו וביקשתי שיעבור על החומר ואם יש בעיה שיצור איתי קשר ונמשיך משם.

אין תגובות:

פרסום תגובה