אני מבטיח עוד פוסט רציני על הטיול אבל הנה אנקדוטה קטנה שאני רוצה לשתף אתכם.
לקראת סוף המסלול ביום השני חילקו לילדים טרופיות וופל, ילד אחד הסליק שתי טרופיות ושני וופלים (למרות שאח"כ חילקו טרופית נוספת למי שרצה עד שנגמר) הבעיות התחילו כאשר הוא ניסה להכניס את הקשית המשומשת לשקית החדשה – בעודו מנסה, ילד אחר אומר לו "טיפש! למה אתה לא לוקח תנופה ופשוט נועץ אותה", "מפגר, ככה ישפריץ עלי", "אשכנזי אחד! (שהרי אי אפשר לפנות לילד אחד בלי קללה) אני ככה מכניס תמיד ואף פעם לא משפריץ עלי", "עזוב אותי יא הומו".
טוב, ניסה, ניסה וניסה עד שהקשית התעקמה. ובינתיים אין יותר קשיות וגם הטרופיות נגמרו. וכך יש לנו ילד עם טרופית בלי קשית וילד אחר עם קשית אבל בלי טרופית... הילד עם הקשית פונה אל הילד עם הטרופית "בוא'נה יא-טיפש, אולי תתן לי את הטרופית, ממילא אתה לא יכול לשתות אותה", הילד עם הטרופית באופן מפתיע לא כל-כך נאות לבקשה המיוחדת הזו וסרב. בינתיים הוא השיג עוד שלושה ארבעה וופלים.
למרות ההסלמה בבקשות (טיפש, דפוק, הומו, טיפש, מפגר, טיפש) הילד עם הטרופית עדיין עומד בסירובו לתת את הטרופית. מפתיע. ואז הוא הולך על תרגיל, מנפח טרופית ריקה ומגיש לילד עם הקשית. הילד עם הקשית מתלהב אבל מהר מאוד מגלה שנפל למהתלה. ואז נכנסתי לתמונה.
"לא יפה"
"למה? נתתי לו שקית ריקה, היה מצחיק"
"אבל אתה יודע שהוא רוצה את הטרופית, למה להתגרות"
"אבל למה לי לתת לו את הטרופית"
"מי יודע, אולי מתישהו תרצה גם משהו ממנו"
הילד עם הטרופית פשוט נתן לילד עם הקשית את הטרופית. הפתעה. (עם הבנות שלי זה לא הולך כל-כך חלק). הילד עם הקשית נעץ את הקשית בתנועה חדה בטרופית ואמר "רואה טיפש – ככה עושים את זה". "ומה אומרים?" שאלתי. "תודה".
מאותו הרגע ועד סוף המסלול שני הילדים הלכו יחד והיו חברים טובים.
ככה. בקטנה.
ענק נשפכתי מצחוק!
השבמחק