מחר אני יוצא לטיול שנתי.
מכל השיקולים שבעולם זה היה צריך להיות השיקול המרכזי מבחינתי לא לעשות את ההסבה המקצועית הזו. אני שונא טיולים שנתיים. הם צרובים אצלי כסיוט ארוך ומתמשך, כחלק ממסכת העינויים שעברתי בדרך להכשרה שלי כחייל.
צעדות שלא נגמרות בנגב, סיפורים מטופשים על צמחים שנראים כמו עשבים מיותרים, לישון בשק שינה מחורבן, הווי דוחה והתקווה שהנסיעה באוטובוס לא תיגמר לעולם. בקיצור – סיוט.
ועכשיו זה חוזר אלי. למה אני בכלל צריך את החרא הזה? בסה"כ רציתי ללמד מתמטיקה...
טוב, כמורה יהיו לנו חדרים ונישן במיטות אבל נצטרך לשמור בלילה ובמקלחות ובכלל להיות מבוגר אחראי... איך לא חשבתי על הנקודה המטופשת הזו.
בקיצור, להתראות עוד שלושה ימים.
אתה בעצם אומר שהחרא הזה הוא חובה גם למורים, זאת אומרת אף אחד לא באמת רוצה את זה? לא חשבתי על זה כשהייתי בין הקורבנות בצד השני. ענק.
השבמחקתראה, יש אנשים שאוהבים מילואים - כך שאני בטוח שיש כאלה שגם אוהבים את הטיולים השנתיים.
השבמחקבסה"כ למורים זה ככל הנראה יותר באסה מאשר לתלמידים כי רובם לא באו לקריירה צבאית ואילו חלק מהתלמידים זה עתידם.
יקירי,
השבמחקכמו שאתה מנסה להראות לאחרים את היופי במתמטיקה, תנסה לראות את היופי בטיולים (שאחרים רואים כמובן).