פיגור

יש מבחן רבעוני לכיתה ח' בעוד שבועיים ואני בפיגור של שעתיים וככל הנראה אני לא אגיע לאחד הנושאים במבחן. החלטתי לתת גז היום בהנדסה כדי אולי להעביר שיעור אחד ואז מה? תדרוך לקראת הטיול השנתי בדיוק על שיעור מתמטיקה. ואם כבר טיול שנתי – אז לא זו בלבד שאחד משני הימים של הטיול נופל על יום שבו אני מלמד שעתיים אלא יום אחרי הטיול הילדים נשארים לישון בבית והנה הלכו להן עוד שעתיים של מתמטיקה. רבאק! תנו ללמד.
טוב, אז הייתה לי שעה אחת עם כיתה ח', עברנו על אריתמטיקה של זוויות, הסברתי במהרה מה זו מעלה ולמה, על כך שיש לנו המרה בין הזווית למספרים ומכאן שאנחנו יכולים לעשות את כל פעולות החשבון על הזוויות, הלך מאוד יפה ומהר, ככל הנראה הרוב המוחלט הבין בסופו של דבר – בקיצור, היה נחמד מאוד.
בשיעור הבא אני אנסה לעבור איתם על הוכחות של קטעים וזוויות נקווה שאני אצליח לשבור את המחסום כאן, מורות אחרות אומרות לי שגם אצלן נושא ההוכחות לא הובן כהלכה, אבל על זה נדווח בעוד יומיים שלושה.

אז אומנם היה יום עמוס בפעילות חינוכית שכללה שיחה עם הורה, ישיבת צוות, שיעור עם כיתה ח' על זוויות והחזרת בחנים לכיתה ט' אבל השיא של היום מבחינה חינוכית היה ללא ספק בתדרוך לקראת הטיול השנתי בנגב כאשר המדריך אמר: "הנגב הוא איזור גדול ויש בו מעט מאוד בני אדם אבל הרבה מאוד בדואים"....
ברגע הזה שכחתי את היותי מבוגר אחראי שאמור לשמש כמופת ודוגמא ופשוט התפקעתי מצחוק (אבל אני לא חושב שמישהו שם לב – גם למדריך הם הרעישו).