יום שלישי, 17 בנובמבר 2009

עיבוי במערכת


כרגע אני מלמד 15 שעות שבועיות, כאשר התחלתי עם עשר שעות (כיתות ח' ו ט') ובכיתה ז' אני מחליף מורה שיצאה לחופשת לידה. לאחרונה קיבלתי עוד שתי הצעות מבית הספר לעיבוי: א. שלוש שעות בשבוע ללמד שלושה ילדים מכיתת המופת (הילדים הטובים) את המתמטיקה הרגילה, ב. שעתיים של קבוצת המצוינות של כיתה ז'. כן, יש פה פאטרן מסוים, אני מניח שזה בזכות אותה השתלמות חידות. אז עכשיו אני כבר עם 20 שעות שבועיות שזה כמעט משרה מלאה (24 שעות זו משרה מלאה).
עם שלושת הילדים (שהם כרגע רק שניים) היה ממש נחמד. רצנו בחומר, מה שלוקח לי עם כיתת המופרעים שלי שבועיים איתם הספקתי בשעה אחת וכמובן שהם הבינו הכל בקלות. שמתי לב שאחרי השעה הזו אני לא עייף, לא מותש פשוט אחלה.
עם המצויינות היה כבר לא פשוט. 30 תלמידים בשתיים בצהריים. אולי חננות אבל עדיין ילדים שמרעישים, מדברים ועושים בלגן. בגדול צריך לתת להם חידות ואח"כ לעשות משהו עם הפתרונות – מה שעשיתי (בעצת מורה מנוסה למצוינות) זה לחלק אותם לארבע קבוצות וכל קבוצה מטילה על קבוצה אחרת לפתור שאלה מסויימת – אם הקבוצה שעליה הטילו לפתור את השאלה מצליחה אז היא מקבלת עשר נקודות, אם לא, הכדור חוזר לקבוצה שהטילה את המשימה, אם היא לא מצליחה אז יורדות לה עשר נקודות.
נתחיל בזה שכאשר נתתי להם לבחור קבוצות היה בלגן מי הולך לאן וילדה אחת נעלבה שחברה שלה לא הזמינה אותה לקבוצה שלה (לא סרבה, פשוט לא הזמינה). דמעות. בכי. רוצה לפרוש – בנות. אמרתי לה שנראה לי שזה היה בתום לב ואם היא רוצה אני אצרף אותה לקבוצה של החברה שלה. לא. בסדר, היום תלכי הביתה ובפעם הבאה תבואי שוב.
התחלנו את העבודה בקבוצות - ילד אחר התחיל להתנהג בצורה מאוד בריונית ואלימה (העליב ילדים, יזם מגע, צעק) – אולי זו התנהגות סבירה בדרך-כלל אבל עכשיו אנחנו במגרש הביתי של החנונים. הרחקתי אותו מהקבוצה הוא סרב אבל התעקשתי ובסוף הוא ישב בצד כל השיעור לא עבד אבל נרגע. הוא גם לא הלך כי להיות המצוינות זה מעמד סטטוס חשוב.
חוצמזה, העבודה בקבוצות עברה די בסדר ואז הגענו להטלת המשימות של קבוצה על קבוצה – איזה בלגן. לא שמעו אותי ולא את הילדים שבאו לפתור שאלות ליד הלוח, פשוט נורא ואיום. כאשר אמרתי ו"עכשיו לשאלה האחרונה" – כל הילדים פשוט קמו והלכו... בקיצור, אולי טובים במתמטיקה אבל פשוט זה לא יהיה.

אין תגובות:

פרסום תגובה