אתמול קראה לי הרכזת שנעבור יחד על תוכניות הלימודים. מצויין, זו בדיוק העבודה שלה, אבל זה נראה לי קצת חשוד כי זו הפעם הראשונה שזה קורה, אבל התייצבתי מייד. עברנו על תוכנית הלימודים של כיתה ט' ואז הגעתנו לכיתה ח'.
- "תראה, אתה נורא מלחיץ אותם. הם מכירים שיטה מסויימת לפתור תרגילים ואתה מלמד אותם אחרת"
- "אני לא מלמד משהו אחר, פשוט שיכתבו בצד איזו פעולה הם עושים על שני האגפים – ככה גם המורה שהחלפתי לימדה"
- "כן, ברור שככה מלמדים אבל הם כבר התרגלו למשהו אחר"
- (ואז שלפתי את הקלף החזק שלי) "עכשיו אני צריך ללמוד אותם אי-שיוויונים והם צריכים לדעת כאשר הם מכפילים במספר שלילי כדי להפוך את סימן אי-השיוויון"
- "טוב, אז כאשר תגיע לאי-שיוויונים תחזור לזה"
- "זה רק יבלבל אותם יותר, אבל זה לא משנה, ממילא כבר סיימתי עם החזרה על משוואות"
ואז הרכזת שלפה דף שקיבלה מאחת התלמידות (דווקא לא אחת ממנהיגות המרד – מה שמאוד הפתיע אותי) ובו עמודה אחת שכותרתה "הדרך הקצרה והנחמדה שלנו" ובשניה "הדרך הארוכה והמסובכת של המורה החדש". בעמודה שלי היא הכניסה את שתי הפעמים שפתרתי את המשוואה – פעם אחת כאשר הכפלתי את שני האגפים בארבע ופעם אחרת כאשר הכפלתי פעמיים בשתיים כדי להראות להם שזה אותו דבר. ברגע שהבהרתי את הנקודה הזו, הדף חזר לתיק עם ההערה שבפעם הבאה לא לפתור בשתי דרכים שונות כי זה מבלבל אותם.
ובחזית אחרת, אני הלכתי לדבר עם המחנכות של שתי המנהיגות המרד. האחת אמרה שההתנהגות של הילדה היא חמורה ביותר ותדבר איתה למחרת בבוקר. והשמועה אומרת שהילדה פרצה בבכי באותה שיחה ואכן בשיעור היום התנהגה יפה מאוד. המחנכת השניה הגדילה ואמרה שאכן אחרי השיעור הראשון באו הילדים והתלוננו שהפחדתי אותם – שיטה חדשה, "תשעים זה נכשל", הגשת שיעורי בית... אז היא הסבירה להם שהמטרה היא לדחוף אותם למעלה, שיפתחו את הראש וינסו להבין את שיטת הלימוד שלי. ואכן, לדבריה, כאשר היא שאלה אותם שוב האם החומר מובן כולם אמרו שכן והכל דבש.
סיכום ביניים: הדפתי את טענת הבנות מול הרכזת (שככל הנראה דווקא מסכימה עם הבנות שהדרך שלי מסובכת) וקיבלתי גיבוי יפה מהמחנכות כך שהמרד ככל הנראה דוכא (נוכל לדעת בוודאות בשיעור האלגברה הבא – היום היה גיאומטריה) אבל משעמם לא יהיה כאן.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה