זרע הפורענות

טוב, הגיע הזמן לתכל'ס, ללמד מתמטיקה. איזו נפילה זו הייתה – אולי עדיף לי להישאר בתחום המשמעת :-).
דווקא התחיל טוב. הגעתי לשיעור, התלמידים רצו כדי להיכנס לפני ולא לאחר, עמדו, הוציאו מחברות ועפרונות והיו בשקט. באמת יפה.
הבעיה שלי החלה עוד לפני השיעור – מה ללמד? בגדול יש לי שעה אחת שהיא בצהריים (באחת) ולכן החלטתי שבשעה הזו בעיקר נתרגל, כלומר, אני אתן תרגילים על החומר הנלמד ומי שמסיים יכול ללכת הביתה – גם תמריץ וגם לא להעמיס עם חומר חדש כאשר התלמידים עייפים. אלא מה, השיעור הראשון שלי מתחילת השנה הוא בצהרים, אז אין מה לתרגל, עוד לא למדנו כלום. אבל החלטתי שמכיוון שמדובר בהקבצה א', כלומר, ילדים שקיבלו בערך 90 בכיתה ז', אפשר לתת להם לפתור משוואות, מה כבר יכול להיות? מסתבר שדי הרבה, כמעט הגענו למרד כיתתי.
אני פתרתי משוואה על הלוח, 4x-4-x=5+x-3. מכנסים אברים 3x-4=2+x, עכשיו מחסרים x משני האגפים... "לא ככה למדנו!", "אנחנו לא רגילים לפתור ככה!", "השיטה שלך סתם מבלבלת אותנו!".
- טוב, מה השיטה שלכם?
- אנחנו מעבירים אגפים.
- תראו, אתם לא ממש מעבירים אגפים אלא מוסיפים או מחסרים את אותו ערך משני אגפי המשוואה.
- לא ככה למדנו.
- טוב, בואו נראה איך למדתם? אתם רוצים להעביר את ה x? אז זה כמו לחסר x משני האגפים, ההבדל הוא שאתם פשוט צריכים לרשום מה אתם עושים.
- למה אנחנו צריכים סתם לעשות את זה? למה לסבך?
- כדי שאני אדע מה עשיתם, כדי שאתם תדעו מה עשיתם כאשר תבדקו - אתם צריכים להסביר איך עברתם ממשואה אחת לבאה אחריה.
- אתה סתם מסבך ואנחנו בכלל לא רגילים לפתור ככה!
- תראו, זה לא נושא לויכוח, תכתבו בצד איזו פעולה אתם עושים.
אז חלק מהתלמידים הסכימו לפתור, אחרים פשוט לא. חלק הסכימו לפתור אבל בתנאי שזה יהיה בשיטה שלהם, בסדר, תתחילו ותקראו לי כאשר תסיימו את התרגיל הראשון. ואז הראיתי להם שעכשיו צריך פשוט לרשום את הפעולות שהם עשו.
- אבל אנחנו לא יודעים איזה פעולות עשינו
- אז איך פתרתם?
- המורה שלנו לימדה אותנו שפשוט נכנסים לתרגיל ופותרים אותו, לא צריך לחשוב מה עושים...
וואלה, איך לא חשבו על זה קודם: "פשוט להיכנס לתרגיל ולפתור אותו". לא יהיה קל.