איזה כיף! הלך מצוין! מדהים! היה שקט, הקשיבו לי! שלטתי בכיתה ביד רמה! נתתי בראש!
טוב, אחרי התפרצות הרגשות וסימני הקריאה ננסה לתת פה סיקור קצת יותר מסודר של היום המבולגן למרות שהדם שלי עדיין מבעבע.
בערך בשמונה וחצי (אחרי ששמתי את הבת הגדולה בבי"ס) הציפה אותי התרגשות שכמוה כבר לא חשתי מאז נסעתי פעם ראשונה ללקוח בחו"ל לפני כתשע שנים, או כאשר התחלתי לעבוד בתוכנה. הייתי כמו אריה בכלוב.
התיק מסודר? כן.
אני זוכר את דברי הפתיחה? כן.
אני מתחיל בכיתה ח', נכון? נכון.
התיק מסודר? כן.
רגע, טושים ומחק כבר שמתי בתיק? כן.
את דברי הפתיחה לקחתי איתי? כן.
התיק מסודר?
טוב, אני לא יכול יותר – אני הולך לבית-הספר, למרות שיש לי עוד שעה.
ובבית הספר – ברדק. אחת המורות החליטה לשנות את הרכבי ההקבצות, באישור כמובן, אבל למה באחד בספטמבר בשעה תשע בבוקר? הנה הלכו הרשימות השמיות שהוצאתי בבית... ואיך הילדים ידעו לאיזו כיתה ללכת? נו, יקח להם קצת זמן ויהיה קצת בלגן.
ואכן היה בלגן. הגעתי לכיתה שלי באיחור של כחמש דקות, כי לקח לי זמן למצוא אותה, ולהפתעתי הכיתה הייתה ריקה ושוממת, אף תלמיד, אין נפש חיה. טוב, זה באמת בקצה השני של בית-הספר, אולי יקח להם קצת זמן. בינתיים אלתרתי שלט עם מספר הכיתה (דווקא בכיתה הזו אין שלט) ועדיין – כלום, נאדה. אף תלמיד, אין נפש חיה. טוב, הלכתי לראות מה קורה לאזור של כיתות ח'. ואז אחראית השכבה שאלה אותי "מה אתה עושה כאן? שלחתי תלמידים לכיתה שלך." שיט. הלכתי מהר (מורה לא רץ, בטח אם הוא כבד משקל) לכיתה וחיכו לי שם.. ארבע תלמידים. טוב גם משהו. חיכיתי עוד קצת ואחרי חמש דקות הצטרפו עוד כחמישה שישה ואחרי עוד כמה דקות כבר הגענו ל 17-18, והחלטתי שזה כבר מספיק כדי להתחיל.
פתחתי חזק עם ההיסטוריה שלי בתעשיה שדי הממה אותם (בסה"כ ילדים קטנים – לא ממש כוחות) ואז הגברתי את הקצב למה לומדים מתמטיקה, איך לומדים, חוקי הגעה לשיעורים, שקט, להגיש שיעורי בית, משו"ב – הלך כל-כך חלק, שקט דממה. אפילו הקפדתי שתלמידים ישבו זקוף והקשיבו לי ללא שום ויכוח. מדהים. ולמרות שהתחלתי 25 דקות באיחור הספקתי הכל.
יש מומנטום – עכשיו צריך להמשיך.
איזה יופי, אני שמח בשבילך. תמשיך לעדכן, תמשיך עם המומנטום ובהצלחה...
השבמחק