יום שלישי, 15 בדצמבר 2009

סימולציה


בתי בת התשע (כיתה ג') אוהבת לשחק במורה. היא משתמשת בטושים המחיקים שלי ובמחק ומעבירה שיעור לתלמידים, חלקם דמיוניים וחלקן חברות או אחותה. מאוד נחמד. אתמול, הגיעה חברה לאחותה והיא לא הצליחה לקבוע אם אף חברה שלה אז היא ביקשה ממני להשתתף כתלמיד. הסכמתי ובמחשבה שניה שאלתי אותה אם אני יכול להתנהג כמו התלמידים שלי. היא הסכימה.
אזהרה: המשך הפוסט יהיה קשה לקריאה ואינו מתאים להורים בעלי אמפתיה לילדים. אני גם אציין שבמהלך ה"שיעור" שאלתי אותה בערך פעם בדקה האם היא רוצה להפסיק והרביתי לחבק ולנשק אותה.

"טוב, היום נלמד על חנוכה"
אני מוציא סביבון ומתחיל לשחק.
"תכניס מיד את הסביבון באמצע ואל תשחק באמצע השיעור"
מן הסתם אני ממשיך לשחק והיא באה ומחרימה את הסביבון ופונה להמשיך עם השיעור.
אני קם אחריה ונעמד לידה ואומר לה שאני רוצה את הסביבון שלי בחזרה.
"תקבל אותו בסוף השיעור. שב במקום"
"אני לא אשב עד שלא תחזירי לי את הסביבון שלי" ומנסה לקחת אותו.
היא בטון נוזף: "למה שיחקת בזמן השיעור?"
אני משקר ללא בושה: "לא שיחקתי, רק הכנסתי אותו לתיק"
היא, רחמנית בת רחמן, מחזירה לי את הסביבון, אבל שלא תשחק בו שוב.
אני מתיישב... וממשיך לשחק בסיבון.

"תכניס את הסביבון ותקשיב לשיעור"
"איך אפשר להקשיב לשיעור – את בכלל לא יודעת ללמד. כבר עברו עשר דקות ולא לימדת כלום"
הילדה נכנעת ומתחילה ללמד "טוב, נתחיל.."
אני קורא בקול: "עמית. ראית אתמול הישרדות"
"סליחה. אתה מפריע"
"מפריע למה? את בכלל לא מלמדת, ורק רציתי לשאול אותו אם הוא ראה אתמול הישרדות. זה חשוב"

היא חוזרת ללמד. אחרי משפט אחד אני אומר שאני צריך לצאת לשירותים.
"טוב, צא".
"יש – אני הולך לחצר"
היא מנסה לעצור אותי: "אל תלך לחצר, רק לשירותים"
"סליחה, אמרת לי שאני יכול לצאת אז אני הולך לחצר. ממילא אני לא מצליח ללמוד כאן כלום, את בכלל לא יודעת ללמד. אף אחד לא מבין מה שאת אומרת"
"אני לא מסכימה"
אי ההסכמה לא מפריעה לי ואני ממשיך לכיוון החוץ. היא מנסה לעצור אותי.
"את מרביצה לי?. ראיתם, המורה מרביצה לי."
היא נרתעת ועוזבת אותי. אני קורא לחברי "יאללה חבר'ה בואו לחצר, מילא לא לומדים כאן כלום".
היא נשברת: "טוב, צאו כולם יכולים לצאת לחצר לכמה דקות."
השיעור פוצץ.

אחרי הפיצוץ שוב חיבקתי ונישקתי ואמרתי לה שזה היה בצחוק וישבתי והייתי תלמיד למופת ושנינו מאוד נהנינו.
אבל מה שהכי הדהים אותי בהתנהגות שלי היא זו החוצפה העצומה. השקר, ההעלבה, ההתפרצות לדברים, הסילוף. אני באמת לא מבין איזה אנשים חסרי תרבות יכולים להתנהג ככה. נכון, זה חלק קטן מהתלמידים (10-20 אחוז) אבל זו ממש התנהגות מחפירה.

4 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי מנהל הבלוג.

    השבמחק
  2. תיאור יפה של הטיפוס הזה של תלמידים. אני לא מתעסק עם התלמידים האלה, אני ישר מעביר אותו לטיפול של המחנכת הלאה. הם פשוט הורסים שיעורים... עדיף שלא יהיו בכיתה.

    השבמחק
  3. האמת שאני לא מבין למה ניסית להתעסק עם תלמידים כאלה, ולא פעלת בהתאם לקו שהתווה כאן ג'ונתן ושבוודאי עבר בראש שלך, של העברת כל תלמיד שהפריע יותר מפעמיים-שלוש לידי "הרשויות"...
    (אלא אם תגיד שהרשויות היו מאוד לא תומכות ולא היה טעם לשלוח תלמיד למנהלת/יועצת/מישהו/לזרוק אותו לחצר ושיירד הקבצה במבחן הבא)

    הסיבות בגללן לדעתי לא היית צריך להתעמק בנושאי משמעות הן -
    א. אתה מורה מקצועי.
    ב. אין לך הכשרה מקצועית בהוראה לכשעצמה.
    ג. אתה מורה חדש ללא נסיון מעשי רב בשליטה בכיתה.
    ד. אתה מגיע מפלח איכותי במיוחד של שוק העבודה.
    ה. התרגלת למיקום גבוה בהיררכיה של העבודה.
    ו. אתה מלמד נושא שהוא קשה מנושאים אחרים, מרתיע
    ולא-אהוב במיוחד.

    כל זה יצר סבירות גבוהה לכך שיהיו לך הרבה מאוד בעיות משמעת בכיתה, ושמראש ההתמודדות שלך עם הבעיות האלה תהיה קשה. קשה כשאול.

    השבמחק
  4. הגעתי דרך הכתבה ב"הארץ (אי אפשר להעתיק לכאן לינקים מסתבר).
    בלוג מרתק, קראתי מהתחלה עד עכשיו בנשימה עצורה.
    הלוואי שכל המורים היו אכפתים ודורשים כמוך, התלמידים שלך רק יכולים להנות מורה כמוך. הלוואי שילדי העתידים יקבלו מורים כמוך.

    חבל שפרשת אבל כנראה שכרגע לא היה מוצא אחר. המון הצלחה ותודה על תיאור מאלף מנקודת מבטו של מורה למתמטיקה.

    השבמחק