הציר השלישי והאחרון שבו אני אבחן את עצמי כמורה יהיה ציר הספקנות מול ההחלטיות וכמנהגנו בקודש נתחיל עם הגדרת הקצוות.
הספקן – אדם שמטיל ספק בכל אמיתותיו, מחשבותיו, אמירותיו ויכולותיו. האקסיומות המגדירות את חייו הן מינימליות. כלפי חוץ הספקן נראה כחסר ביטחון מכיוון שכאשר הוא נתקל בבעיה הוא קודם כל שואל היכן הוא טעה.
ההחלטי – אדם שלא מטיל ספק לעולם בצדקת דרכו, כל הגיג שעבר אי פעם במוחו הרי הוא תורה מסיני. כפי חוץ האדם ההחלטי הוא תוקפן ובעל הרבה ביטחון עצמי.
והיכן המורה? ובכן, לימוד הוא מכשלה קשה – קשה לאדם, לא כל שכן תלמיד, ללמוד ולהבין משהו חדש. כדי שזה יקרה הוא צריך אמון מלא במורה, בדרכו ובדבריו. האמון של התלמיד במורה צריך להתחיל מרגע המפגש. המורה חייב להקרין ביטחון עצמי גבוה מאוד. כאשר תלמיד החלטי לא מבין הוא ישר מאשים את המורה – מורה שהוא פחות החלטי מהתלמיד יראה סימני חולשה של חוסר ביטחון והתלמיד יגיע למסקנה המתבקשת אצל אנשים החלטיים – הבעיה היא באחר. במורה.
והיכן אני? ספקן בן ספקן. אני באופן קבוע מנסה לערער את כל הנחות היסוד עליהן אני מבסס את חיי, ואני גם תמיד מטיל ספק ביכולותי וכאשר ילד אומר שהוא לא הבין אני מניח שלא לימדתי טוב (גם אם הילד דיבר בזמן שהסברתי – שהרי הייתי צריך למנוע ממנו לדבר). החולשה המופגנת הזו מנוצלת לא אחת על-ידי התלמידים (בעיקר ההחלטיים) ומונעת ממני ללמד בצורה סבירה.
אמרה לי אחת המורות המנוסות בבית הספר: "אתה צריך להפסיק לקחת עליך את הכשלונות שלהם". לא יכול - כזה אני.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה