יום רביעי, 2 בדצמבר 2009

עניין של אופי – הורות מול ליברליות


מי שעוקב אחרי הבלוג כבר רגיל לעליות ולירידות במצב הרוח וברמת ההצלחה. אז לפי הפוסט הקודם כבר היה אפשר להבין שמצב הרוח לא טוב אלא שהפעם זה נראה עמוק וארוך יותר.
בגדול אני מגיע לתובנה שאולי אני פשוט לא מתאים להוראה מבחינת האופי שלי. אני אבחן מספר צירי אופי בפוסטים הבאים שהם רלוונטים למורה ואנסה למקם את עצמי עליהם. ונתחיל עם ציר ההורות מול הליברליות.
יחסים בין שני אנשים יכולים לנוע על ציר הליברליות-הורות כאשר:
ליברליות – האדם הליברלי ימנע מלהחליט עבור אדם אחר ויניח שמצבו של אדם הוא למעשה התוצאה של אוסף החלטותיו.
הורות – מכיוון שתינוק בן יומו אינו יכול לקבל ולו החלטה אחת האחריות ההורית היא לקבל את כל ההחלטות עבור התינוק.
למעשה השאלה שאמורה למקם אותנו על הציר היא: "עד כמה אני יודע יותר טוב ממך מה טוב עבורך?". הליברל יגיד: "אין לי מושג" (יש ליברלים שיגידו "לא אכפת לי" אבל נעזוב אותם כרגע) וההורה יגיד: "אין לך מושג". כאשר היחס של אדם אחד לאדם אחר שהוא רוצה בטובתו ממוקם על ציר הליברליות-הורות, כאשר המיקום על הציר מושפע מפערי ידע, רמת האכפתיות והאופי של האדם.
מורה בחטיבת הביניים צריך להיות במידה לא מבוטלת הורה. המורה צריך להניח שלילד אין מושג מהחיים שלו ואילו לו, למורה, יש ידע מושלם מה הילד צריך כרגע. המורה יודע שהתלמיד צריך להיות בשיעור, לשבת בשקט, להוציא ספר ומחברת, להקשיב, להעתיק מהלוח, לפתור תרגילים, להכין שיעורי בית ולשאול אם הוא לא מבין. מצפים מהמורה שינצל את הידע הזה ויחליט עבור התלמיד איך להתנהג בכל דקה ודקה בבית הספר, אחרת הילד פשוט לא יצליח במבחנים ויכשל בלימודיו וזה כישלון של המורה.
אני, לעומת זאת, הרבה יותר ליברל, לא רוצה – שלא יבוא לשיעור, שלא יקשיב ושלא יעשה שיעורים – החלטה שלו. אח"כ שיישא באחריות הכישלון שלו במבחן.
מה שאומר שהאופי הליברלי שלי לא מתאים לציפיות מהמורים שלא רק ידאגו להעביר את החומר אלא גם ידאגו שהילדים ירצו ללמוד – שיאכפו משמעת של הגעה, תפקוד ועשיית שיעורים, שיורידו מחסומים פסיכולוגים של חוסר רצון ללמוד, שיטפלו בבעיות חברתיות. הקניית החומר הנלמד היא חלק קטן מעבודת המורה. עם החלק הגדול והמשמעותי של קבלת ההחלטות עבור התלמידים יותר קשה לי.

14 תגובות:

  1. כפי שאתה יודע העניין הוא למצוא את שביל הזהב בין הקצוות האלה - לשתף את התלמיד ולהסביר לו את אותם הדברים שאתה יודע יותר טוב ממנו, ולנסות לדחוף אותו לקבל את ההחלטות הנכונות בעיניך (לבוא לשיעור, להקשיב, להכין שיעורים). לצד זה, אפילו שהוא ילד, הוא בן אדם ואתה בן אדם, ומי שאתם מגביל את היכולת שלך להשפיע.

    וכפי שאתה יודע, הרבה ממה שאתה מספר כאן דווקא מראה שאתה טוב בלמצוא את שביל הזהב הזה, ושיש לא מעט תלמידים שההוראה שלך מהווה השארה עבורם ומדרבנת אותם ללמוד.

    מעבר לזה, אתה לא פועל בחלל ריק. אני חושב שזה טוב שתלמידים חשופים למגוון של גישות, גם על ציר ההורות מול ליברליות. ישנם המורים שיפחידו אותם מהבגרות, ומהחיים האומללים הצפויים להם בלעדיה (נניח). החלק שלך, כפי שמצטייר מהבלוג, הוא להלהיב אותם ללמוד ולהרחיב את האופקים שלהם (המתמטיים לפחות). זה החלק היותר שווה, לא?

    חוץ מזה, הבלוג שלך מהווה השראה לאנשי היי-טק ללכת ללמד בבי"ס :)

    השבמחק
  2. ניכר מכתביך שאתה מעוניין לעזור בעיקר לתלמידים החלשים ופחות לחזקים. תלמידים חזקים יותר בדרך כלל זקוקים יותר לגישה הליברלית כי את כל השאר כבר יש להם. תלמידים חלשים יותר זקוקים לגישה ההורית.אני חושב שבשלב הזה של החיים שלהם ילדים שיש להם את המסביב כמו הכנת שיעורים, הקשבה ורצון יצליחו גם אם אין להם כישרון. אולי כדאי לך לנסות ילדים אחרים (כמו כיתת המצטיינים לדוגמא) יכול להיות ששם אתה תהיה הרבה יותר טוב, שם צריכים גישה ליברלית יותר ומתעסקים עם הרבה פחות בעיות הוריות

    מאור

    השבמחק
  3. יונתן,
    אני הייתי בטוח שהבלוג שלי מרחיק עובדי היי-טק מההוראה... אני לא יודע איך זה מצטייר מצד הקורא אבל אני משתדל שזה יראה כמו גיהנום.
    :-)

    ולנושא עצמו.
    הבעיה שהמורה נמדד ביכולתו לגרום לתלמידים שלא בא להם ללמוד בכל זאת ללמוד, כי מכריחים אותם ובסוף להצליח. בסופו של דבר הם ילדים, גם אם חלקם כבר מאוד לא נעימים, וחצופים ואפילו עם רוע שמבצבץ - הם עדיין לא מסוגלים לקבל החלטות מושכלות לגמרי בעצמם וצריכים הכוונה הורית.
    לי, כליברל באופי, קשה עם התפקיד הזה - אבל הוא חלק מהעבודה ולכן מהווה קושי אינהרנטי עבורי להיות מורה.

    השבמחק
  4. תקרא את המאמר הבא, שכתבה בתיה גור:
    http://www.nrg.co.il/online/5/ART1/736/128.html

    נראה לי שהוא יכול לעודד אותך כמו גם להרחיב את המבט שלך על תפיסת ההורות, או כפי שהיא מכונה במאמר תפיסת ה"אין בדעתי להרפות ממך".
    אם אין לך כוח לקרוא את כולו (על אף שלדעתי הוא מעניין וכתוב מאוד יפה) תתמקד ב-3 הפסקאות האחרונות.

    השבמחק
  5. אגב,
    משהו מעניין שראיתי
    אני לא יודע אם אתה מכיר את זה
    אבל זה בטח יכול לעזור לכאלה שלא

    http://blog.wolframalpha.com/2009/12/01/step-by-step-math/

    השבמחק
  6. אינני בטוח שהגישה הליברלית שלך מוטעית.

    חושבני שתוכל למצוא שביל זהב שמתאים גם לאופי ולהשקפה שלך וגם לא יפיל את התלמידים שאינם לוקחים אחריות על עצמם (כי הם לא יודעים מהחיים שלהם כמו שאתה מבין במצפים ממך בתור מורה לדעת).

    כל עוד אתה מסביר היטב את הציפיות שלך מהתלמידים ומסביר להם את היתרונות בעבודה מסודרת ואת החסרונות שבעבודה שאינה כזאת ואתה משאיר להם את הבחירה (ואולי משאיר להם פה ושם הזדמנויות לתקן טעויות שלמדו בדרך הקשה -- כדי שתהיה להם תקומה מכשלונות ומטעויות וכדי לתת תקווה שיש מה לעשות) -- זה דווקא נראה לי חינוך נהדר.

    הבלוג שלך מסקרן מאוד ומעניין מאוד.

    השבמחק
  7. אתה צריך מטרה. אם אתה לא יודע לאן להגיע כל דרך שתבחר היא הנכונה (אליסה שלושת הדובים וחתול אחד).
    תעצור רגע ותמצא את המטרה הזו. אחרי שתמצא אותה. אתה חייב להציב אותה לכלל הכיתה, אם לא אז לתלמיד מסויים או לאותם תלמידים שאתה רוצה שהם יבואו איתך.
    תן את כולך עבורם. תראה להם שהם מסוגלים, תצעד יד ביד, תרים אותם, תגרור, תדחוף, תן להם לגרור ולדחוף.
    בהצלחה

    השבמחק
  8. מאור.
    זה לא נכון שתלמידים חזקים צריכים פחות הורות - כמעט ואין קשר בין יכולת חישובית של התלמיד לבין רצינותו.
    לדוגמה, היה יום הורים ונכנסו אלי הורים של ילד אחד שהממוצע שלו הוא 50 ותיפקד אולי בשני שיעורים ואמרו לי שהם בשוק - הוא זכת במקום שלישי בתחרות במתמטיקה ביסודי בכל העיר...
    כמובן, שהטענות היו אל התלמיד אבל הנה דוגמה לילד חזק שפשוט החליט לא ללמוד.

    השבמחק
  9. אביב:
    אתה מחזק את טענתי שהמורה צריך להיות גם הורה.
    העניין הוא שאני לא כזה - ולכן אני מורה לא טוב. אני פשוט לא יכול להיות כזה כי מטבעי אני ליברל, לטוב ולרע. בהוראה זה לרע.

    השבמחק
  10. שלמה.
    הילדים מנסים אותך, הם עושים מעשה (מדברים/לא מוציאים מחברת) ומחכים לראות מה תגיד...
    לא אמרת כלום - יש לך בעיה. "אתה לא יודע ללמד כי לא הוצאתי מחברת".
    האחריות. כולה היא על המורה. גדול עלי.

    השבמחק
  11. האמת היא שהמשפט במאמר שאמור היה לעודד אותך הוא זה שנמצא בפסקה האחרונה שלו: "מי שזוכה לראות במו עיניו איך נפקחות פתאום עיני תלמידיו, זוכה לשמחה שמעטות כמוה."
    אבל אני מניח, לאור הפוסט שזה עתה העלית, שזה כבר מאוחר מדיי לציין זאת.

    השבמחק
  12. אנונימי.
    יש מטרה ולא אני הגדרתי אותה אלא משרד החינוך.
    העניין הוא מי אחראי אם ילד לא לומד, והתשובה היא ברורה - המורה.
    מורה טוב פשוט מכריח ילדים ללמוד, מורה לא טוב מאפשר להם לא ללמוד.
    אני מאפשר להם לא ללמוד.

    השבמחק
  13. אין לי ספק שאתה ובתיה צודקים - זה נהדר לראות ילד שפתאום מצליח השאלה היא האם אדם שהוא ליברל באופיו כמוני יתעקש עם ילדים להוציא מחברת וללמוד לעומת ללמד ילדים שרוצים ללמוד.
    אני הולך עם מי שרוצה כרגע ללמוד, אין לי את היכולת לריב עם ילדים: "זה מה שאתם צריכים", בטח לא עם כאלה שתוקפים בחזרה: "ממילא אתה לא יודע ללמד".
    פשוט לא אני.

    השבמחק
  14. אני חושב שמאור ענה לך הכי נכון - אתה תהיה כנראה מורה טוב יותר בכיתת מצוינות. אמנם גם שם הם צריכים מטפלת לעיתים קרובות, כי בסך הכול מדובר יבלדים, אבל הם צריכים את זה במינונים קטנים יותר.

    הצרה היא שהבנת שהסיפוק האמיתי, או לפחות הגדול יותר, הוא דווקא כשהחלשים מתקדמים, כשהתלמידה הכי מפריעה פתאום מבקשת שקט מהחברות שלה כי היא רוצה להבין משהו, כשתלמיד נחשל פוגש אותך בסופר ומודיע שאתה אחלה.

    נטיית הלב שלך להישאר עם הבינוניים דווקא ושם זה לא הולך בלי להיות גם גננת.

    בסיכומו של דבר - למדת שזה מקצוע קשה, מתיש - שאתה לבד במערכה. משרד החינוך מנותק, ההורים לא ממש אכפת להם, למרות שלפעמים הם עושים קולות כאילו שאכפת להם. ההורים, כמו המנהלת רוצים בעיקר שקט תעשייתי.

    תודה לך, על הבלוג המצוין.

    כששקלתי לפני כמה שנים לעשות שינוי דומה מאוד לשלך, אמרה לי בתי, אז בת 22: "השתגעת, מערכת החינוך היא בכלל לא מה שאתה זוכר. התלמידים ייעשו לך את המוות והשחיקה תגיע הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב".

    חכמה הילדה הזאת. מאוד חכמה.

    בהצלחה רבה בכל אשר תלך. ותודה שהראת גם לי את התשובה.

    אבי

    השבמחק