"לפני שאני מחזיר לכם את הבחנים אני רוצה לפתוח בבדיחה. בחור אחד רוצה להתקבל למשטרה, אז הוא הלך למבחני המיון ושם שאלו אותו כמה זה שתיים ועוד שתיים, הוא ענה בלי בעיות 7. חזר הביתה וסיפר לאשתו על מבחני הקבלה ועל התשובה שלו. אשתו אמרה לו שהוא אידיוט ושהתשובה היא ארבע. טוב, בצר לו הלך לחפש עבודה אחרת, בזבל או משהו כזה. אחרי שבוע מתקשרים מהמשטרה: התקבלת. אבל איך? הרי התשובה היא ארבע. טוב, היית הכי קרוב.
רציתי לספר את הבדיחה עם 7X4 אבל פחדתי שלא תבינו – כי מה שהיה כאן במבחן זה פשוט ביזיון! אני ממש לא מבין איך התקבלתם להקבצה א' – כנראה שגם אתם הייתם הכי קרובים.
אתם בושה להקבצה א', לבית הספר ולמערכת החינוך. ילדים שלא יודעים את לוח הכפל, שלא יודעים לצמצם שברים, לא מקשיבים בשיעור ויש להם את החוצפה להגיד שכולם לא מבינים והמבחן היה קשה. פשוט בושה.
אתם יכולים להשיג הרבה דברים עם החיוך היפה והנחמד שלכם: שיהיה מחשבון במבחן, שיהיו פחות שיעורי בית, ששיעורי הבית לא יהיו להגשה, שאני ארחם בציונים ושהמשקל של הבוחן יהיה נמוך. רק דבר אחד לא תוכלו להשיג ככה: ידע במתמטיקה! אז תקבלו ציון טוב בכיתה ח' ובאורח פלא תגיעו גם להקבצה א' בכיתה ט', אולי אפילו תעברו את הבגרות כי שרת החינוך תוריד את הרמה של המבחן, יהיה מועד ג' עם תשובות פתוחות ויהיה מותר להשתמש במחשבים ניידים. אבל מתמטיקה לא תדעו.
ואז תגיעו לאוניברסיטה - לא תתקבלו, תחפשו עבודה – ויזרקו אתכם מכל המדרגות. כי בניגוד אליכם יש ילדים שממש ברגעים אלה לומדים מתמטיקה, מתאמצים ומצליחים.
נכון, יכול להיות שמשרד החינוך דפוק, שבית הספר על הפנים ושהמורה שלכם לא יודע ללמד. אבל רק לאדם אחד אכפת האם תדעו מתמטיקה או לא. זו לא שרת החינוך, שתראה עליה בציוני הבגרות ותחשוב על המשרה הבאה שלה בממשלה, לא מנהלת בית הספר ואפילו לא המורה שלכם שעובד קרוב לבית ומגיע הביתה מוקדם. האדם הזה הוא כל אחד מכם. ואם אתם לא תיקחו מעכשיו את עצמכם בידיים ותתאמצו כשקשה לכם במקום להתבכיין אתם תהיו אנשים נחשלים.
וכאשר תשבו על מדרגות לשכת התעסוקה, תעשנו נרגילה ותתלוננו איך הממסד דפק אתכם, איך משרד החינוך הפקיר אתכם, איך מנהלת בית-ספר הזניחה אתכם, כמה המורה שלכם היה דפוק ותגידו שמגיע לכם – כבר יהיה מאוחר מדי. תהיו כבר נחשלים, תישארו מאחור.
אז תנוחו טוב טוב בחופשת הפסח כי בשליש הבא אני הולך לקרוע אתכם בשיעורי המתמטיקה אבל בסופו אתם תדעו."
היה שקט. דממה. רבע שעה של הקשבה.
באמצע הנאום נכנס ילד אחד שהיה בחוץ בתחילת הנאום וניסה לענות, אז חברו בועט בו וסינן בין שיניו: "עכשיו תסתום".
בסוף הנאום חילקתי את הבחנים לילדים שהוציאו מעל 95, שבעה במספר, ואת שאר הבחנים השלכתי על השולחן ואמרתי: "את השאר תיקחו לבד" ויצאתי מהכיתה.
מלים כדרבונות
השבמחקחחח.. מורה טיפש אתה, מי צריך בכלל מתמטיקה? כשיש כוכב נולד, מרוץ למליון, המעצבים, ועוד ועוד.. הכי חשוב זה החיים.. מתמטיקה... חחח אתה ]פאסה אחי.
השבמחקיופי של נאום וחבל נורא שהתפטרת, למרות שאני מבין בדיוק למה.
השבמחקהוא עוד ישוב... זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב..
האתגר הבא - שלך, שלי, של כל אנשי ההי-טק שעוברים להוראה - ללמד החל מכיתה א', או אולי אפילוהחל מילדי הגן, בטרם אלוהי הטלוויזיה מפסיק לרחם עליהם