קריצה למפמ"ר

כזכור לקוראיי הנאמנים בשנה שעברה התרעמתי על כך שמבחן המפמ"ר המסכם, הארצי, הוא למעשה על חומר שהתלמידים לא למדו לקראתו ולמעשה מדובר בעצם בהכשלה. מכיוון שיש מפמ"ר לכיתות ז' ולכיתות ט' השנה החלטתי שאני לא אתן לזה לקרות בכיתה ט' אותה אני מלמד.
לכן הכנסתי לבוחן ההנדסה שאני אערוך מחר שאלה מהמפמ"ר, שאלה לא טריוויאלית, אין בה חומר מסובך (שטח והיקף מלבן) אבל יש בה הרבה הגיון – אני מעוניין לראות איך התלמידים מצליחים לקחת את החומר הנלמד צעד אחד קדימה. בכלל, זו תהיה הצלחה גדולה אם תלמידים של הקבצה ב יצליחו במפמ"ר.
הרכזת קראה לבוחן שהכנתי התעללות בילדים (אבל אישרה אותו), אני דווקא מקווה ומאמין שהם יצליחו, אם כן, ביחד עם האמירה הזו אולי הם יקבלו הרבה מוטיבציה.

הארטילריה מצטרפת

לקראת השיעור היום עם כיתה ח' באתי מוכן: א – אני אתפוס לשיחה את מיכל (שם בדוי) החוצפנית המובילה ואבהיר לה שאסור לה לדבר בשיעור על מה מלמדים ואיך, ב – אני אסדר את המקומות כך שהחוצפניות יהיו מבודדות וגם הבנים מרוחקים, ג – אני אשאל מי לא הבין את החומר על הקטעים ואתן להם דפי תרגול ואזמן אותם לשיעור פרטי מחר עם תום הלימודים.
בפעול, לא הצלחתי לתפוס את מיכל לשיחה כי היא איחרה, אומנם סידרתי מקומות לא רע אבל יצא ששתי חוצפניות ישבו אחת ליד השניה אבל ההצלחה שלי הייתה שארבעה תלמידים לא הבינו את נושא הקטעים (ביניהם מיכל) ולכן אמרתי להם שיבואו אלי בתום השיעור. מיכל הודיעה לי שהיא לא תבוא כי יש לה דברים חשובים יותר לעשות בהפסקה. יפה. התיק תפור.
במהלך השיעור דווקא היה שקט חוץ משתי החוצפניות שהפריעו אבל לרוב לא סחפו את הכיתה והתלמידים הבינו את החומר הנלמד – אי שוויונים. ושלושה תלמידים מתוך הארבעה שלא הבינו את נושא הקטעים אכן התייצבו וקבעתי איתם את שיעור התגבור.
בהפסקה הלכתי אל רכזת השכבה כדי להשית עונש על מיכל שסרבה לבוא בתום השיעור. למרבה הפלא, הגיעו לשם 2-3 בנות מהכיתה להתלונן גם הן, וכך קרה שישבתי עם אחת החוצפניות הממרידות, לשיחתה הבהרה שללא ספק הלכה בכיוון שלי. אח"כ רכזת השכבה באה לכיתה כדי להבהיר להם את המצב, ואפילו העירה למיכל שהיא פשוט מדברת בטון דוחה ואם היא הייתה המורה אז היא כבר מזמן הייתה עפה מהכיתה.
אחרי השיחה נותרו רק עשר דקות אז שאלתי אם מישהו לא הבין את אי השוויונים, כמובן שמיכל אמרה שהיא לא הבינה. שאלתי תלמידים: מה זה אי שוויון? איך פותרים? ומה ההבדל בפתרון בין אי שוויון לבין משוואה וכולם ידעו. חזרתי על שלוש הנקודות (הממש פשוטות) ואז שאלתי את מיכל אם היא עדיין לא מבינה. לא, אני לא מבינה. טוב, בואי אלי אחרי השיעור. אני לא יכולה אני צריכה למהר ישר אחרי השיעור. אין בעיה, אני משחרר אתכם דקה קודם. רוב התלמידים חייכו (לא יודע אם בגלל המלכודת ששמתי לה או בגלל שהם קיבלו דקה חופש). הזמנתי אותה לשיעור הפרטי מחר וגם נתתי לה דפי תרגילים. היא נראתה די אבודה, לא היה לאן לברוח ועל מה להתלונן.

ובאמצע כל ההתעסקות ברפש הזה התקשר אלי צייד ראשים שעבדתי איתו כאשר שכרתי אנשים ואמר לי שיש לו ג'וב בשבילי עם שכר של בערך 45-50 אלף שקל לחודש... כמה שאני אדיוט...

מדינה מאובחנת על רטלין

בתחילת השנה נהוג בבית הספר לערוך ישיבות הכרות, שבהן המחנכת של כל כיתה מספרת על התלמידים הבעייתיים בכיתה וכך כל מורי אותה כיתה יודעים עם מה יש להם עסק.
במהלך הישיבות האלה אני שם לב שבכל כיתה יש כ 6-8 ילדים שלוקחים רטלין ובערך אותו מספר מאובחנים בלקות למידה כלשהי, בערך 15-20 אחוז!!! לי זה נראה קצת מוגזם.
הילדים (וההורים) בורחים מהר מדי מבעיות ריכוז, שיש לכולנו, הן לסמים כגון רטלין, שמטרתו היא ממש לסמם את הילד והן לאבחונים של לקות למידה שאמורים משום מה לתת לילד הקלות (אני דווקא הייתי מניח שאם יש לך לקות כלשהי אתה צריך להתאמץ יותר). אולי אני סתם שמרן חסר תקנה אבל ילדים צריכים להיות ממושמעים ולהתגבר על בעיות ריכוז או להתאמץ יותר אם קשה – הויתורים האלה רק מעודדים את הילד לוותר ולא להתמודד עם קשיים.
בשיחת ההכרות של המחנך התימני שהוא מורה לתנ"ך כבר 30 שנה, שמעון, הוא תאר ילד בעייתי וכאשר אחת המורות שאלה אותו אילו לקויות יש לו, אז שמעון השיב: "יש לו לקות אחת הוא לא קיבל מספיק מכות כשהוא היה קטן!". אמן.

כפרות

הרבה אני כותב כאן על סגל בית הספר, לא תמיד דברים טובים ואני מרגיש צורך עז דווקא כן לומר כמה מילים טובות (ללא קשר ליום הכיפורים).
אומנם אני מחזיק בלוג וחלקכם קוראים נאמנים מה שאומר שהוא מצליח לרתק כמה אנשים אבל בתור מורה אני עדיין רחוק מלהיות מושלם או אפילו טוב. ללא ספק יש לי הרבה בעיות, למשל, בשנה שעברה היה המון רעש וגם השנה יש לא מעט תלונות (אם כי הרבה פחות מוצדקות) – אבל למרות הכל אני מקבל המון גיבוי הן מהרכזת המתמטיקה בחטיבת הביניים, הן מרכזת המתמטיקה הבית-ספרית, מהמחנכות, ומצוות המורות האחרות למתמטיקה.
הרכזת נותנת לי המון חופש ללמד כרצוני, מנחה אותי מדי פעם אבל לחלוטין לא כופה את דעתה אבל כן נותנת גיבוי להחלטות שלי, גם אם הו לא על דעתה. למשל, המבחן שחיברתי לכיתה ט' בגיאומטריה היא אמרה שלפי דעתה הוא קשה מדי אבל אני טענתי שהוא אפשרי אז היא נתנה לי ללכת עם זה. כל התלונות של בנות כיתה ח', היא אפילו לא הייתה בשיחה עם האם – פשוט סמכה עלי וגיבתה אותי.
אז אולי היום צריך לבקש סליחות אבל אני דווקא רוצה להגיד תודה (ואני מקווה שהן לא קוראות את זה).
חג רחובות שמח.

הוציאו עלי חוזה

היום פנה אלי מחנך של אחת מכיתות ה-ח' שאני מלמד ואמר לי שאני לא מקשיב לו. למה?
הילדים מתחילים להתארגן ולהגיד שהם לא מבינים אותך, שאתה לא יודע להסביר את החומר ואתה לא נגיש ולא עונה על שאלות, יבוא עליך גל, הרבה ילדים מתלוננים, ההורים מצליבים מידע – אתה חייב לעצור את זה, אתה עכשיו בחזית. מה שאתה צריך לעשות זה ככה: קודם כל להפריד, אל תילחם אחד נגד שלושים – אין לך סיכוי. מי שמרעיש אתה תופס אותו בצד צועק עליו ומעניש אותו, למשל, אומר לו לחכות לך ליד חדר המורים בינתיים אתה קצת מייבש אותו ויוצא חמש דקות לפני סוף ההפסקה, גוער עליו מעט ומשחרר אותו שירוץ לאכול ולשתות משהו.
אתה אומר שילדים לא פונים אליך? תיזום פניות. תשאל מי לא הבין, אם מדובר במספר מצומצם של ילדים, אתה מזמן אותם לשיעור אחרי שעות הלימודים – נוכחות חובה ונותן להם שיעור פרטי. זה יסתום להם ולהורים שלהם את הפה שאתה לא נגיש ולא עונה לשאלות. כמובן, שהמטרה היא באמת לתת להם את השיעור הפרטי שהם צריכים אבל לפעמים חשוב לסחוט מהם את הגישה אליך.
וואלה, עצות טובות. אומנם אין לי הרבה בעיות משמעת אבל יש ילד או שניים שצריכים איפוס מיידי והשיעורים הפרטיים עם נוכחות חובה זה ממש רעיון טוב. כבר הכנתי דפי תרגול כדי שיהיה להם על מה לעבוד.

אני חייב לציין שאחר הצהרים, כאשר ביקשתי להסביר לילדה הפרטית שלי תרגילי כפל והיא סירבה להקשיב וטענה (מתוך עצלנות) שהיא לא מוכנה לעשות את התרגילים שאני נותן ואני לא יודע להסביר והיא מקשיבה רק למורות שלה – די נשברתי. פשוט נשברתי. כנראה שילדות האלה, עם הגישה ש"לא משנה מה הוא אומר אנחנו לא מקשיבות ואמורות שהוא לא יודע להסביר" בכל-זאת פוגעות, גם אם יש גיבוי מהמורים ומההורים, זה פוגע.

עוד ניצחון קטן

אחרי שקבעתי שיחה עם האם הרכזת שלחה אלי מייל וביקשה שאתקשר אליה כי היא רוצה לדבר איתי. האם התלונות ההמוניות והאינטנסיביות עשו את שלהן? האם העובדה שילד חדש הצטרף לחוג המתלוננים שברה את הקש? הייתי במתח.
בשיחה הרכזת דווקא הייתה עצבנית למדי על האם והילד. "מי היא שתגיד שאנחנו בכלל מפגרים בחומר", "שיפסיקו לארגן תלונות", "תהיה נחמד אך תקיף ואל תכנס לפרטים". טוב, אבן אחת נגולה מעל ליבי, אני עדיין מקבל את הגיבוי. אבל השיחה עם האם עדיין לפני.
אז פתחתי חזק: קריירת היי-טק, ניהול די בכיר, שינוי בחיים, אוהב מתמטיקה, רוצה שהתלמידים גם ילמדו לאהוב וכל ההתפארות העצמית הדוחה הזו שפשוט מחויבת במציאות – אבל למעשה הדיון כבר הוכרע כאן.
אח"כ האם אמרה שלילד יש מחסום לא של הבנת החומר אלא למה אני מלמד אחרת. הייתי לויאלי, הסברתי שבכיתה ז' לומדים את הטכניקה אבל עכשיו בכיתה ח' אנחנו צריכים להבין את משמעות הדברים כדי שנוכל להמשיך הלאה. ובכלל, אני מאמין שאם ילדים מבינים את החומר הרבה יותר קל להם והם יכולים לאהוב את המתמטיקה. גם הסברתי לה שאנחנו צריכים לדעת אם אנחנו מכפילים את המשוואה במספר שלילי כדי להפוך סימן באי-שוויון, שאני אומר ש -2 זה בעצם (-1)x2 כי אח"כ בחזקות אפשר להבין למה -2^2 שווה -4 ולא 4.
נפרדנו כאשר היא מחמיאה לי על הכוונות והרצון הטוב ובכלל שבית-הספר הזה הוא אחלה. סיכמנו שאני אדבר עם הילד, אסביר לו את המוטיבציות וביקשתי שאם הסיפור חוזר אז שתתקשר אלי והיא הסכימה ללא היסוס.

אחרי השיעור היום גם דיברתי עם הילד. החומר בהנדסה ברור לו (יפה כי ילדים אחרים עשו לי סימפוזיון – אבל זה נושא לפוסט אחר) רק באלגברה יש בעיה של אי הבנה למוטיבציות, הסברתי לו וביקשתי שיעבור על החומר ואם יש בעיה שיצור איתי קשר ונמשיך משם.

כולם חושבים ככה

אתמול בערב קיבלתי מייל מהרכזת עם תלונה של אחת האימהות שמביאה דברים בשם בנה מכיתה ח', והרי עיקרי הדברים:
א. לא מבינים את החומר, "פתאום הוא מוסיף מינוס למשוואה ולאף אחד לא ברור מאיפה, ביקשנו הסבר והוא לא ענה". וזה חוזר בכל שיעור.
ב. ההקבצה מפגרת בחומר אחרי הקבצה ב2
ג. היו תלמידים שהתלוננו אבל המורה אמר שהן מפריעים ולכן עכשיו כולם מפחדות להתלונן.
בקיצור, המצב לא טוב.
אומנם רוב הטענות מופרכות, כלומר, יש לא מעט תלמידים שמבינים, אנחנו לא מפגרים בחומר וברור שאני לא קעקעתי תלונות של ילדים ע"י שאמרתי שהם מפריעים. אבל ללא ספק המרד עושה גלים ותלמידים שקטים נסחפים ומקבלים לגיטימציה לא להבין ולא ללמוד. כדאי לשים לב שרוב הטענות הן בלשון רבים. כמו-כן ההשמצה הפרועה שאני הופך את המתלוננים למפריעים (לא נכון עובדתית כי היה מי שהתלונן ולא הפכתי אותו למפריע – אבל לך תוכיח שאין לך אחות).
מחר אני נפגש עם האם ונראה לאן דברים יתגלגלו, בגדול אני אגיד שהתלמיד צריך קודם לדאוג לעצמו ואם הוא לא מבין שישאל, אני אענה או בכיתה או אחרי השיעור – וחבל מאוד להיסחף לאווירה שמיעוט תלמידים מנסה לגרור את הכיתה אליה.