"ככה" זו כן תשובה

כמו כל ארגון, כלכלי או מדיני, כאשר הארגון כושל האצבע מופנית הישר אל המכירות, המרקטינג – שהרי ברור שאנחנו לא טועים אנחנו פשוט לא מצליחים לשווק/להסביר את עצמנו מספיק טוב. האם באמת יכול להיות שהמוצר שלנו דפוק? שהמדיניות שלנו לא טובה? נו, באמת, הרי לא יעלה על הדעת.
ובכן, מסתבר שהוראת המתמטיקה במשרד החינוך לא שונה משאר העולם. גם כאן, המוטו של התוכנית החדשה הוא שיפור המרקטינג. הבעיה, אליבא דמשרד החינוך, היא לא הלימוד עצמו אלא שאנחנו (מורי המתמטיקה) לא מצליחים למשוך את התלמידים שיבינו עד כמה זה טוב ללמוד מתמטיקה, שהרי אנחנו לא מצליחים לתת תשובה אמיתית לשאלה שהרבה ילדים (בעידוד מאסיבי של ההורים) שואלים: "למה בכלל אני צריך לדעת את זה?"
תוכנית הלימודים החדשה באה לענות בדיוק על הבעיה הזו – לימוד המתמטיקה יהיה דרך הצורך – כלומר, אנחנו קודם נסביר לילדים למה הם צריכים משוואות ורק אחר-כך נלמד משוואות. ואיך נפתור את העובדה שיש נושאים שקודם צריך ללמוד ורק אחר-כך, כאשר לומדים נושא חדש מבינים את חשיבותם? ספיראליות.
עקרונית אפשר להבין את הלוגיקה הזו, הבעיה היא שעם התפיסה הזו המתמטיקה הופכת ממושא, מהיותה מטרה של חשיבה טהורה לכלי עזר פשוט. ובינינו, באמת לא צריך את המתמטיקה של חטיבת הביניים ומעלה לחיי היומיום. אולם כאשר הופכים את המתמטיקה לכלי למעשה מרוקנים אותה מהתוכן התיאורטי והיפה שלה, מהשלמות שבה ומתרכזים בעצם בטכניקות – וזו הבעיה העיקרית לטעמי עם תוכנית הלימודים החדשה.
ונסיים בסיפור עם אאוקלידס (מתוך "המשפט האחרון של פרמה"): פעם שאל את אאוקלידס אחד מתלמידיו אודות השימושיות של הידע המתמטי. עם סיום השיעור פנה אאוקלידס לעבדו ואמר, "תן לנער פרוטה, שכן הוא משתוקק להרוויח מכל מה שהוא לומד", ואז סולק התלמיד.