יום שני, 30 במרץ 2009

מתחילים מוקדם מהצפוי


אז אחרי שהתקבלה ההחלטה והודעתי בעבודה – הגעתי לבית הספר הקרוב לביתי ושאלתי איך אפשר להתקבל לעבוד בשנה הבאה. "תגיש קורות חיים ונדבר באפריל, אז עושים שיבוצים". אז הגשתי קורות חיים וחיכיתי לאפריל.
פתאום. בתחילת פברואר אני מקבל טלפון. "מורה יוצאת לחופשת לידה ואנחנו צריכים מחליף לתחילת מרץ". זה מפתיע – אבל החלטתי ששווה לי – זה יכול להבטיח את המשרה בשנה הבאה, קצת חבל לי על החופשה שקיוויתי שתהיה לי בין אפריל לספטמבר אבל דריסת רגל זה דבר חשוב.
מדובר בהקבצה א של כיתה ח' ושתי כיתות ז'. אבל לפני שאני מתקבל רצו לראות אותי נותן שעור לדוגמא: חפיפת משולשים להקבצה א' של כיתה ח'. בשיעור הראשון צופה ואת השיעור השני אני מעביר. הלך די טוב, אומנם לא הספקתי להעביר את משפט החפיפה הראשון במלואו אבל עמדתי יפה מול הקהל, היה שקט והרגשתי מצוין. אותו דבר היה גם בכיתות ז'. המורה שאני מחליף הזהירה אותי שכאשר היא בכיתה תלך יהיה קצת יותר קשה. טוב, אין ברירה אלא לקפוץ למים.
לקפוץ למים אפשר, לשחות זו כבר סיפור אחר. עשו לי את המוות הילדים.
באתי חדור מוטיבציה ללמד, לגרום להם להבין ובארסנל העונשים שלי יש דיווח למחנכת ורישום של הפרעה (זה נכנס לתעודה!!!). גם החלטתי להמשיך את הנוהג שכאשר המורה נכנס התלמידים עומדים.
אבל אז הסתבר לי שהם לא ממש עומדים כאשר אני נכנס, למען האמת הם בקושי שמו לב לנוכחותי, וגם ארסנל העונשים לא ממש הרתיע אותם כאשר הדבר החיובי היחיד שאותו יום היה שנוכחותי לא ממש הפריעה להם.
בקיצור, סיימתי את היום שראשון שלי סולו מותש ומדוכא. כלום לא עבד, כמעט כלום לא נלמד. בלילה אפילו היו לי סיוטים. אומנם לא התעוררתי בזיעה קלה אבל חלמתי שאני מנסה ללמד בכיתה ואף אחד לא מקשיב ופשוט התעייפתי תוך כדי שינה...
לפחות מכאן זה יכול רק להשתפר.

2 comments:

  1. חזק ואמץ

    השבמחק
  2. התיאורים שלך כל כך קולעים למציאות. מעניין מה קרה בהמשך.

    השבמחק