היום הודעתי לרכזת שאני רוצה לפרוש.
הייתי בטוח שהיא תקלס ותגדף אותי – ככה להבריז באמצע השנה. אי אפשר לשחק ככה עם ילדים, גם ככה יש לה שלוש מורות בחופשת לידה וכל-כך קשה למצוא מחליפים... איך אני יכול לעשות לה את זה. בכלל בכל התקופה הזו היא נתנה לי כל-כך הרבה גיבוי מול התלמידים, שיבצו אותי למרות הברדק שהיה בשיעורים שלי ואני עכשיו פשוט תוקע להן סכין בגב ופורש בגלל שקצת קשה לי.
אבל בקריירת ההוראה שלי כמו בקריירת ההוראה שלי הלא-צפוי הוא הצפוי.
הרכזת אמרה לי שהיא מבינה אותי ואדם צריך לעשות קודם כל מה שטוב לעצמו ואם אני סובל אז אני צריך לעזוב. אומנם חבל לה אבל אני לא צריך להתייסר בגלל העבודה ואין לי מה לדאוג הם ימצאו מחליפה. היא שאלה כמה זמן אני נותן להן עד שאני אלך. עניתי: "כמה זמן שאתן צריכות, ושוב אני מאוד מצטער".
בדיעבד חשבתי שזו בטח הייתה התגובה שלי כאשר הייתי מנהל ועובד שאני לא מרוצה ממנו היה מודיע לי על פרישה. האומנם? אולי, אבל זה לא באמת משנה. בעצם, אולי לא. כי לפני מספר ימים באתי ניסיתי להתפטר: "איך אתן עושות את זה? איך אתן עומדות בעימות המתמשך והארוך הזה? ממש קשה לי", הרכזת אמרה לי שזה קשה אבל מסתדרים ויש לי את כל השנה ללמד ואז להחליט אם אני רוצה להמשיך או לא. כלומר, היא דחתה את ההתפטרות שלי. אז אולי היא לא כל-כך רצתה שאני אפרוש ואולי אני סתם נאחז באויר כדי להציל את הכבוד האבוד שלי כמורה כושל...
הפתעה לא נעימה. עצוב לשמוע שאתה פורש. אני הייתי מחזיק מעמד בדיוק שעה, אבל טיפחתי את האשלייה שיש בניאדם שכן יכולים להיות מורים (ושישארו בניאדם גם בכיתה).
השבמחקבחודש האחרון הייתי מנותק למדי ככה שלא ידעתי על ההתפתחויות. מעניין אותי לדעת אם הכתבה בעיתון (שאגב לא קראתי - יש לך לינק?)השפיעה על ההחלטה שלך. אני מקווה שלא.
מה התוכניות הלאה?
נב: תודה על הלינק!
הכתבה הייתה אחרי הפרישה ובעצם הייתה עליה.
השבמחקיש לינק לכתבה בפוסט הקודם.