כשהייתי בכיתה ב' או ג' התערבתי על רוזמרי עם ילדה בכיתה שלי שהיא יודעת כמה זה 13 כפול שתיים. אני אמרתי שהיא יודעת והיא טענה שלא. כמובן שהפסדתי בהתערבות כי כאשר שאלתי אותה כמה זה 13 כפול שתיים היא אמרה שהיא לא יודעת... טוב, אני מודה שזו לא ההתערבות החכמה ביותר אבל הייתי רק בכיתה ב'.
כאשר התמיהה על אי ההבנה של הזולת בדברים טריוויאלים מסתיימת ברוזמרי אז ניחא, אבל כאשר אתה מורה זה מתחיל לתסכל. ילדים רוצים, מתאמצים אבל במבחן הם כותבים x^2y^3=2x+3y... איך? מה? למה? איך אני יכול לעזור להם? מה חסר?
זה באמת מתסכל לראות ילד שמשתדל מוציא 33 במבחן כאשר הוא לא יכול לבצע כינוס איברים פשוט – וזה לא צחוק, אני הייתי אמור ללמד אותו לעשות את זה ואני ממש לא מבין מה חסר? זה הרי ממש ברור.
טוב, למען האמת התחלתי לכתוב את הפוסט הזה לפני שבדקתי את המבחן הרבעוני של כיתה ט'. מבחן קשה. נקודה. כ 50-60 נקודות לקוחות מהתרגילים האחרונים של בני גורן ועשר נקודות שאלת הוכחה מהמפמ"ר (המבחן הארצי המסכם) הכללי – לא המוחלש. אומנם בדקתי לקולא אבל עדיין, היו ילדים שממש הרשימו – שניים עם ציון מעל 90 עוד ארבעה מעל שמונים ושלושה מעל שבעים. להקבצה המקבילה נתנו מבחן יותר קל...
היו ילדים שפשוט התאבדו על המבחן – ישבו כל הסופשבוע ולמדו עם דפי החזרה הרצחניים שנתתי להם. והתוצאות בהתאם. נכון יש גם אכזבות ויש עוד הרבה מה לשפר – בעיקר חורים שחורים של חוסר הבנה שגרמו לי לכתוב את הפסקה הראשונה בפוסט הזה אבל בתום הבדיקה יצאתי מעודד מעט.
האם אתה יודע לאפיין את הכשלים?
השבמחקקח את הטעויות ותן לתלמידים לנסות ולתקן לעצמם את הבחינה. אולי תן בונוס למי שמסוגל לתקן לעצמו את השגיאות בתנאי שהוא יודע:
א. למצוא אותן (זה יהיה קל, בטח כבר סימנת)
ב. לפתור נכונה
ג. להסביר מדוע הפתרון החדש הוא נכון
ד. בונוס למי שידע לפתור בדרך נוספת או להסביר את הפתרון הנכון בדרך נוספת
ה. להסביר מה גרם לתקלה בבחינה בסעיף הזה: מה לא ידוע, מה לא זכור, מה לא ברור ואילו שלבים חסרים.
אני חושב שתהליך כזה של בחינה עצמית ובדיקה עצמית גם אם זמן רב אחרי הבחינה משרת מטרות רבות.
1. נותן הזדמנות למי שלא הלך לו לשפר ולשקם
2. נותן הזדמנות למי שנפל בגלל לקות שלו לקבל הזדמנות הוגנת ולאזן את הציון הפעם מהמגרש הביתי
3. ללמד שכדי לקבל הזדמנות לתקן צריך להשקיע -- ופה ההשקעה היא בזמן, וברמת חשיבה גבוהה יותר שנדרשת כדי להעריך טעויות ולהסביר ולנמק
4. הפעלה של רמת חשיבה גבוהה יותר כבר הזכרתי בגניבה בסעיף הקודם
5. למתן את ההשפעה הנוראית של כשלון כזה (בעיקר אם הוא נובע מפער בידע ובהבנה) על ההתייחסות למקצוע המתמטיקה. אם אתה נותן הזדמנות לתלמיד לזהות פערים אצלו בידע ובהבנה ואתה מתגמל אותו על הזיהוי הזה, אתה נותן לו מוטיבציה לזהות ולפצות על פערים במקום להעניש אותו על כך (ומה זה יעזור להעניש מישהו על כשל בידע או בהבנה שלו? במיוחד כשהוא אינו מחונך להיות אחראי להבנה ולידע שלו אלא להיות תלוי בבית הספר לשם כך...)
6. לך זה נותן הזדמנות לראות מי מתאמץ בשביל ההערכה שלך ומי אינו מתאמץ. זה יכול ללמד אותך כמה דברים על התלמידים שלך.
7. לך זה נותן הזדמנות למצוא כשלים ופערים בחומר אצל התלמידים ולהתאים את ההוראה שלך בהתאם. אולי תגלה שמוטב לך להשקיע ולסגור פערים בשברים וללמד אותם כראוי נושא שלכאורה כבר היו צריכים לשלוט בו ואין לך פנאי בתוכנית הלימודים שלך להתעסק בו -- מוטב לך להשלים את הפער ולהסביר כהלכה, מאשר לאבד את אותם תלמידים שלהם פער כזה והם רק ימשיכו ויצברו פערים נוספים וירחיבו את הפערים הקיימים. נראה לי שלהשקיע ביסודות זה זול הרבה יותר (גם אם עושים זאת בדיעבד, בשלב כזה ולא מתכלחילה) מאשר כל מיני תרופות קסם וטריקים שמנסים להלעיט בהם את התלמידים כדי שיצליחו בבחינה (אבל את הפער כבר לא יתקנו ולא יסגרו...).
הכיוון שאני הולך עליו הוא לקחת את 2-3 התלמידים עם הציונים הנמוכים ביותר שגם מכים על חטא ולתת להם שיעורי חיזוק ובסופם להיבחן שוב ולשפר את המבחן.
השבמחקהרעיון הוא:
א. שיראו רצינות וכוונה ללמוד.
ב. שבאמת יבינו ולא רק ינסו לעבור את הבחינה הספציפית.
http://morehhadash.blogspot.com/2009/11/blog-post_16.html