זהו, מחר היום הגדול. מה גדול? ענק! היום הראשון שלי עם כיתה שאני מתחיל איתה. עכשיו כבר אין תירוצים אם אני לא מצליח השנה אז אין לי מה לחפש כאן. למעשה, אם אני לא מצליח בהתחלה אז הלכה השנה.
בגדול, אני מניח ומקווה שבשיעור הראשון הם עדיין לא יודעים לאן הם מגיעים (בשונה מהשיעור הראשון שלי באמצע השנה כאשר הכיתה היא המגרש הביתי שלהם) וצריך להלום בברזל, לקבוע את החוקים ולסמן את הדרך כבר בשיעור הראשון. למעשה אני מתכוון לא ללמד בשיעור הראשון אלא רק להסביר את הנהלים. אז הכנתי לי נאום פתיחה מוחצני ולהן קטעים ממנו:
"(אחרי סקירת ההיסטוריה האישית שלי בהיי-טק)
למה עזבתי? כי תמיד אהבתי מתמטיקה, תמיד הייתי התלמיד המצטיין וחשוב לי שגם אתם תבינו ותצליחו במקצוע הנהדר הזה. אנחנו השנה נלמד בצעדים קטנים אבל מהירים, כלומר, כל שיעור יכסה כשניים שלושה נושאים קטנים אבל אנחנו לא נתעכב עליהם יותר מדי – תהיו קשובים כל הזמן, אסור למצמץ, "מצמצת - פספסת". במהלך השיעור אני אשאל ילדים שאלות, אף אחד לא מתפרץ ועונים רק בהצבעה. אם נושא לא מובן לכם כאשר אני מסיים אותו, תגידו לי ישר – אם הרבה תלמידים לא יבינו נחזור שוב, אם לא אז נקבע אחרי הלימודים עד שתבינו. אני לא מוכן שאף יאחד ישאר מאחור ולא יבין.
כדי שנוכל ללמוד כאן אנחנו נצטרך שתהיה כאן אווירת לימודים, שזה אומר: לא לאחר, עומדים בתחילת השיעור, שקט, לא קמים במהלך השיעור.
כמו כן, מתמטיקה היא קודם כל ומעל הכל סדר מחשבתי וכדי שהמוח יהיה מסודר גם המחברת צריכה להיות מסודרת. אתם כותבים אך ורק בעיפרון מחודד או בעיפרון מכני, לא עטים, לא טושים, לא צבעי פסטל ולא צבעי גואש. אני רוצה לראות על כל שולחן בתחילת השיעור ספר, מחברת עיפרון ומחק.
...
עד עכשיו דיברנו על הדברים שאתם צריכים לעשות כדי שנצליח ללמוד השנה, גם מצידי יש התחייבויות: אני תמיד זמין, מערכי השיעור יהיו זמינים באינטרנט, אני בודק ומחזיר שיעורי בית בזמן ומחזיר בחנים ומבחנים תוך שיעור אחד.
שיהיה בהצלחה לכולנו, תעבדו קשה, תהיו מרוכזים ותפתיעו את כולם."
סיימתי עם "תפתיעו את כולם" כי אני חושב שזה אחד מסימני ההיכר של בני הנוער שבטוחים שהם לא מוערכים מספיק והם תמיד מאוד מאוד רוצים להפתיע את הוריהם, מוריהם ובכלל את כל העולם. זה בטוח יהיה רלוונטי להקבצה הנמוכה שאני מלמד.
