חפש בגוגל

היום הייתה לי שיחה עם מנהל בית הספר לגבי השנה הבאה.
- "איך היה"
- "קשה"
- "אתה מוכן לפרט"
- "יש המון רעש בכיתה, אני לא מצליח להשתלט על הכיתה לגמרי."
- "אז איך אפשר לשפר?"
- "לא יודע. אני חדש כאן"
- "כן... אולי תכנס לשיעורים של מורות אחרות"
- "זה רעיון טוב, אבל אני חושש שהוא לא כל-כך אפקטיבי כי אצל מורות אחרות יש שקט מעצם נוכחותן. ראיתי מה קורה כאשר מורה נכנסת אלי לכיתה, גם כאשר יש אצלי אווירת לימודים פתאום יש שקט מוחלט. דממה. אם אני אצפה בשיעור של מורה אחרת נקודת ההתחלה שלי בכלל תהיה שונה"
- "כן, יש משהו בדבריך. טוב, תראה, יש כל מיני השתלמויות על ניהול כיתה, אולי תחפש בגוגל"
- "בסדר"
- "תראה, בסך הכל אנחנו מרוצים ממך, אתה משקיע ואכפתי והכי חשוב גם מודע לבעיות שלך, יש מורים שיש רעש בכיתות שלהם והם אומרים שהכל דבש. מודעות לבעיה היא 80% מהפיתרון"
- "טוב, תודה. אני אנסה להשתפר"
אז כאמור, אני ממשיך בשנה הבאה בכיתות ז אבל רק 12 שעות (חצי משרה). אני מאוד מרוצה מכך שהצלחתי לתקוע יתד ואני כבר חיפשתי בגוגל ויש הרבה חומר לקרוא – יהיה מעניין בקיץ (אתם מוזמנים להישאר).

אחד הדברים אבל שמעניינים אותי במפגשים כאלה עם מנהלי בית-ספר, רכזי מתמטיקה ורכזי שכבות, כמו הגשת קורות חיים או ראיונות עבודה למשרת הוראה זה איך נפלתי...
פעם, לפני ארבעה חודשים, הייתי בפסגת האולימפוס, במעמד רם, מבוסס, בטוח, חורץ גורלות ועכשיו... עלה נידף ברוח, האחרון בשרשרת כאשר מעלי נמצאות מורות שלא הייתי סופר במעמדי הקודם. מתרוצץ למצוא עבודה וחן בעיני אנשים שהחשבתי כפחות טובים ממני.
ומה שיותר מעניין (וככל הנראה מראה עד כמה אני דפוק) הוא שאני נהנה מכל הסיפור הזה. זה שוב אני והיכולות שלי מול העולם. מוריד את הדרגות והולך מכות מחוץ לש.ג.. פה כבר לא סופרים לי הצלחות עבר מלפני חמש או עשר שנים, עכשיו כבר לא מתייחסים לדברי בגלל שאני אמרתי אותם – עכשיו זה אני נטו. זה כיף.