הפעם אני רוצה לכתוב עלי כמורה פרטי. כלומר, של הילדה הפרטית שלי, בכיתה ב'. הנושא עלה כאן בתגובות - לוח הכפל.
כבר מתחילת כיתה א' מלמדים את הילדים לספור בקפיצות של 2, 3, וכן הלאה. אח"כ, בתחילת כיתה ב' מתחילים לדבר איתם על המשמעות של כפל: "לשלושה ילדים יש חמישה אגוזים לכל אחד, כמה אגוזים יש בסה"כ?" וכן הלאה. ולבסוף, לקראת אמצע כיתה ב' פשוט מתרגלים איתם כפל. נהדר. את לוח הכפל היא עוד לא ראתה (חוץ מפעם אחת שסבא שלה החליט ללמד אותה).
גם בבית אני מתרגל אותה. כותב לה דפי אקסל עם תרגילים, הרבה תרגילים, בערך 100, שהיא פשוט צריכה לפתור ולתרגל. וככה זה עובד כרגע:
- אבא אני לא יודעת כמה זה 8X4
- איזו כפולה של 8 קרובה את מכירה? 2? 5?
- אני יודעת ש 8X5 זה ארבעים.
- יפה. חמש פעמים שמונה זה ארבעים אז כמה זה ארבע פעמים שמונה?
- אה, זה קל, רגע... 40 פחות 8... 32
- כל הכבוד.
גם בכיתה כאשר תרגלתי איתם ללא מחשבון תרגילים פשוטים (גם קשים יותר, נניח 297 לחלק לשלוש) הלכתי על שיטת ההנחיה הזו וזה עבד מצוין. ילדים פשוט נהנו להצליח – פתאום הם חישבו ולא זכרו – איזה קטע.
איכשהוא, אני לא מודאג לעתיד היכולות החשבונאיות של התלמידה הפרטית שלך...
השבמחק;-)
השאלה מה עושים עם אלו שהיו להם מורים אחרים לפניך.
הטענה העיקרית שלי כיום היא שמלמדים טוב בכיתות הנמוכות אבל לא מתרגלים בהמשך - בין אם זה שברים עשרוניים או אפילו כפל פשוט כי יש מחשבונים.
השבמחק