יום שישי, 11 בדצמבר 2009

למה זה נגמר?


מה קרה? קצת קשה אז נשברים? מסתבר שכן.
מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שהיו לי לא מעט תקופות קשות בהוראה לצד הצלחות מסויימות. הייתה מאניה-דיפרסיה. אז למה עכשיו, ככה פתאום דווקא שנראה כאילו דברים מסתדרים לפחות בכיתות ח-ט וגם ב ז משתפרים.
ובכן, אני פשוט מתמוטט, נפשית ופיזית.
הלחץ הוא בלתי נסבל, צריך להספיק להביא את התלמידים לרמה של שאר ההקבצות (או הכיתות ב ז'). התלמידים מרשים לעצמם לא להקשיב ולהתלונן שהם לא מבינים כי אני מורה גרוע. לפעמים אתה פשוט מדבר אל תוך הריק – אף אחד לא שומע, אי אפשר לחזור על שיעורים כי אין זמן. אתה צריך לדאוג שהתלמידים ילמדו, שלא יפריעו לעצמם ולאחרים.
והכי גרוע – חוסר היציבות, השקרים והמניפולציות הזולות. השקעת בילד את הזמן להביא אותו אל דרך הישר, הוא למד השיעור והלך לו טוב, מה יקרה בשיעור הבא? אלוהים גדול. יכול להמשיך ויכול לא. בנוסף צריך לזכור שהתלמיד אף פעם לא יראה את עצמו אשם והוא פשוט יחפש את הרפש הקרוב ביותר כדי לזרוק עליך אם הוא נכשל – "אתה לא עונה על שאלות", "אמרו לי שיש ביטול", "לא אמרת להביא היום אלגברה" ("ולא, אין לי מושג למה שאר הילדים הביאו היום"), "המורה העליב אותי", "לא לימדת את החומר הזה". והכי טוב: "אי אפשר ללמוד בגלל שיש רעש בכיתה", "נכון, אבל אתה המרעיש העיקרי", "אז מה".
די. אין לי כח לזה. בסה"כ רציתי ללמד מתמטיקה ואני מוצא את עצמי מנקה אחרי ילדים בני 13-15 שמחרבנים לעצמם במכנסיים. לפני שהצלחתי להשתלט על הכיתה הייתי בטוח שברגע שאני אצליח כל השמרטפות הזו תהיה מאחורי, עכשיו אני מבין שאני כל הזמן צריך לתחזק את הדרעק הזה. התייעצתי עם המורה שהחלפתי, והיא אמרה שכן, גם אצלה שיש משמעת ברזל היא כמעט כל שיעור צריכה לטפל בנושאי משמעת, חוסר לימוד ועוד מכל הסחי הזה.

רגע, בואו ניזכר למה באתי? רציתי עבודה רגועה עם שעות נוחות, קרוב לבית. טוב, הוראה זה קרוב לבית. עבודה רגועה ושעות נוחות? פחחחח.
כמו שכבר אמרתי, הדבר האחרון שאפשר להגיד על ההוראה זה עבודה רגועה. והשעות הנוחות? כן, אני מסיים ב 1:30 רץ לאסוף את הילדה מבית הספר (וגם היא מסיימת באותה שעה), מגיע הביתה ב 14:00, אוכל, מדיח, טיול עם הכלב, מביא את הילדה השנייה מהגן, מסדר קצת את הבית, מזמין חברות ומקפיץ לחוגים, ארוחת ערב. צריך להכניס את אירועי היום למשו"ב, להכין את השיעורים למחר, להתקשר להורים. וזה לפני שבודקים מבחנים, הולכים להשתלמויות, ימי הורים ועוד כל מיני תופינים שמוסיפים למורים בגלל שיש להם שעות נוחות...
בקיצור – כל הסיפור הזה היה סיוט מתמשך. וזהו. נגמר!
אז מה אני צריך את כל הליריות הזו?

23 תגובות:

  1. הדברים שאתה מתאר נראים למורה וותיק (כמוני) כמובנים מאליהם. מה שמדהים הוא שמי שאינו מתוך המערכת חושב שמדובר בסתם יבבנות של המורים. חשבת שהמורים עובדים קל? תלוי יחסית למי ולמה. יחסית למשכורת שהם מקבלים הם לדעתי העובדים המנוצלים ביותר במשק. האם זה אומר שאין זו עבודה שראוי להישאר בה? להיפך! אני מצטער שלא הגעת לכך, אבל אין עבודה שגומלת לבעליה יותר מעבודה זו (אם כי, כאמור, לא בתחום הכספי).
    מורים חדשים נוטים לסבול, כפי שאתה סובל וכפי שאני סבלתי, אבל שווה להחזיק מעמד ולסיים את השנה הנוראית הראשונה כדי להחליט אם זה באמת לא המקצוע עבורך.
    כמו שכתבתי לך בעבר, צר לי על החלטתך.
    ראוי אולי להפנות אל הבלוג שלך את כל אותם אנשים שחושבים שהמורים סתם עצלנים או נצלנים.
    שיהיה בהצלחה, נהנתי לקרוא את הבלוג.

    השבמחק
  2. ליומן.
    אין ספק שתשעת החודשים בהוראה פתחו לי עולם חדש, ואם תוכל לעקוב על התפתחות הבלוג תראה איך הדעה שלי משתנה מי הייטקיסט שחצן לאסקופה נדרסת.
    כמו שאמרתי ההחלטה לא הייתה פשוטה, לוותר באופן כללי אחרי הצעד הגדול שעשיתי - זה לא טריוואלי. אבל הפור נפל כאשר הבנתי שזה לא הולך להשתפר בהרבה, כלומר, גם מורות ששולטות בכיתה ומסתדרות היטב - עדיין צריכות לנקות את החרא שילדים מחרבנים.
    וכן, גם קראתי כמה פוסטים בבלוג שלך - והמצב נראה ממש רע.

    השבמחק
  3. אאוצ'.

    עצוב לראות שנסיון אידיאליסטי של הייטק להוראה מגיע למסקנות כה בעייתיות.
    אם בארזים נפלה דכדכת, מי ילמד את ילדיי?

    בעצם, הילדים שלי הם פוטנציאלית אותם ילדים מקשים, מטרידים, ומדרדרי מורים טובים למחשבות רעות :(

    חייבת להיות דרך להראות להם את תמונת הראי שלהם ומה משמעותה באמת.

    חבל על עזיבתך. באמת קיוויתי למהפכה.
    אמשיך לקוות.

    רמי.

    השבמחק
  4. אני מקווה שלא תרמתי להחלטה שלך, משום שאולי לא הבנת את המסר העיקרי של הבלוג שלי, המופיע גם בכותרת שלו: מדובר על המקצוע המדהים ביותר שיש, למרות שלא חסרות בו בעיות, כמובן.

    מעניין לראות איך מציאות יומיומית עבור רבים מאיתנו גורמת לך לתגובה כזאת. האם הבעיה היא בנו, האם "אתם" (אנשי ההיי-טק) הם הנורמלים שלא מוכנים לסבול למען כמה רגעי חסד ומשכורת עלובה ואנחנו הלא-נורמלים?
    נשאיר את השאלה באוויר.

    השבמחק
  5. קודם כל חבל שלא טוב לך וחבל שהפסדנו מורה עם "אידאולוגיה מתמטית".

    אמנם אמורים לחבק אותך בשלב הזה, אבל בכל זאת: אני לא ממש מסכים עם האופן שבו ניתחת את הגמולים בעבודה.
    רצית עבודה קרובה לבית עם שעות נוחות? קיבלת!
    שעות נוחות? לדעתי גם קיבלת. כל החלק מ- 01:30 עד ארוחת ערב - לא זה מה שרצית? להיות יותר עם הבנות שלך? זה אמור להיות הצ'ופר, אתה לא יכול לספור את זה בטור החובה. כלומר יכול להית שבאופן אישי זה לא עושה לך את זה, אבל באופן כללי זה החלק היותר טוב של העבודה. ואסור לשכוח שזה גם שווה קצת כסף (בייביסיטר/צהרון...).
    עבודה רגועה? עד כאן!!

    אבל זה הכל לא ממש חשוב. בסופו של דבר אני מאמין שזה הכל רציונליזציה של דברים שהרבה יותר קל לבטא במילה או שתיים: רוצה או לא רוצה. טוב או לא טוב.
    חבל שהיתה חויה לא טובה.

    אפשר לשאול מה עושה מי שלא טוב לו בתור סמנכ"ל בהייטק וגם קריירה של מורה לא ממש מאירה לו פנים?

    השבמחק
  6. רמי.
    צריך מהפכה, אבל היא לא ברמת המורים. רמת המורים (לפחות איפה שאנחנו גרים) היא סבירה ביותר, צריך לזכור שבסה"כ צריך הרבה מורים ואין סיכוי שהם יהיו האחוזון העליון.
    המהפכה צריכה להיות, לפי עניות דעתי, בניהול ההוראה של משרד החינוך שכרגע לא לוקח אחריות על תוכניות הלימוד.

    השבמחק
  7. יומן המורה.
    אל תדאג, לא הבלוג שלך הוא זה שגרם לי להגיע להחלטה אבל הוא ללא ספק מראה מנוסחת היטב לאנשים מבחוץ שלהם ההוראה נראית כמו פיקניק.
    בגדול הייתי אומר שאין נורמלים, וכמו שכתבתי בשלושת הפוסטים הקודמים, זה עניין של אופי. אני מניח שלכולם קשה בהוראה אבל יש כאלה שהעמדה של הרס"ר-הורה באה להם יותר בקלות מאחרים. בדיוק כמו שהחיים בהיי-טק מתאימה יותר לאחרים.
    הדבר היחיד שאני יכול לציין ש"אינו הוגן" הוא הפער העצום בתדמיות המקצועות.

    השבמחק
  8. תומר.
    תודה רבה על התגובה הנוקבת.
    לגבי הבנות והשעות הנוחות - אני מקווה להבהיר את הנושא בפוסט בקרוב.
    לגבי האמירה אחרונה (בערך: כל הזמן אתה מקטר):
    לא לחינם קוראים לגיל הזה משבר גיל העמידה... כ 15 שנה הייתי בעולם מאוד מצומצם מבחינת סוג האנשים, העבודה והווי ההצלחה. באופן מסויים הרגשתי שאני רוצה משהו אחר. ניסיתי וראיתי שאני מתאים לאותו עולם מצומצם. למדתי על עצמי הרבה מאוד והחזרה שלי לעולם ההיי-טק תהיה עכשיו הרבה יותר שלמה מהבחינה של "מה אני רוצה בחיים".

    השבמחק
  9. אולי זה מאוחר מדיי להציע, אבל חשבתי שאם עניין הרס"ר/הורה הוא זה בשעיקר מטריד אותך במקצוע, אולי כדאי לך לשקול ללמד בתיכון. התלמידים כבר יותר בוגרים, משהו נרגע אצלם ברמת ההפרעות והם יותר מרוכזים. מה גם שהם יותר לחוצים בגלל הבגרות. ואם יהיו לך הקבצות של 4-5 יחידות זה אף נכון ביתר שאת - גם מבחינת הלחץ וגם מבחינת הנכונות של האנשים שיושבים שם ללמוד. ובכלל, אין חולק על כך שגילאי חטיבת הביניים הם הקשים ביותר מבחינת התנהגות התלמידים - הם שטופי הורמונים מחד ועדיין לא התבגרו ונותרו ילדים בנפשם מאידך. שילוב נוראי...

    השבמחק
  10. אביב,
    אתה ככל הנראה צודק. בגדול רציתי את הגילאים האלה כי בהם אפשר ללמד מתמטיקה ולא ללמד לקראת מבחן - שזה אומר לימוד יותר טכני. אולי זו הייתה טעות.
    אבל כרגע זה המצב ולא יכולתי לעבור לתיכון, מה גם שללמד לתיכון צריך הכשרה יותר רצינית.

    השבמחק
  11. טוב, אני מגיב כאן, אבל קראתי גם את כל הקודמים, כדרכי שלי בקודש. שמע נא יקירי, חיבתי אליך ידועה לך, לכן, אני מרשה לעצמי ביקורת שאני לא רואה שקיבלת -

    חטאת בחטא אחר מכל אלו שתיארת - חטאת בחטא היוהרה. השלכת מהבנה בתחום המקצועי אותו אמור ללמד, להבנת הלימוד עצמו. השלכת מהצלחה בתחום אחד, להצלחה תיאורטית בתחום אחר. ובעיקר - לא השכלת להבין שהוראה, היא מקצוע בפני עצמו. לא בשביל ללמד בתיכון צריך הכשרה יותר רצינית, אלא בשביל ללמד בכלל. את התובנות שאתה גוזר מייסוריך בכיתה יכולת לקבל עוד הרבה קודם לכן ולחלקן למצוא פתרונות.

    קיצורו של עניין - במעשיך הוכחת. החלטורה לא עובדת. במובן מסויים, אי ההצלחה שלך מעודדת. היא מוכיחה בבירור שהוראה היא מקצוע. היא אסופת כישורים נלמדים. לכן אני מעט מרוגז,
    על הניסיון לעשות רציונליזציה שמקורה בבעיות אישיותיות - במקום להסתכל בפני הדברים נכוחה ולומר, גם אם אני יודע מתמטיקה, וגם אם אני יודע ללמד מתמטיקה, אני לא יודע להיות מורה. עדיין לא.

    השבמחק
  12. תודה על התגובה טל. וכמי שמכיר אותי אתה יודע שאני אוהב דיונים עם בשר ולא פרווה.

    חטא היוהרה שחטאתי בו היה המחשבה שמקצוע ההוראה הוא מקצוע קל של חצי משרה, כמו שרבים וטובים מבית ישראל חושבים. ידעתי שאני צריך ללמוד לשלוט בכיתה ואכן השתפרתי בזה פלאים.
    מה שלא ידעתי זה שבמקצוע ההוראה כמעט ואין מנוחה ורגיעה, כלומר, זה לא שצריך לעבור תקופה סוערת שבה אתה משתלט על הכיתה ואז עוברים לחצי משרה אלא צריך לתחזק את הכיתה שמורה כל יום וכל שנה...
    אני כן חושב שאופי הוא פקטור ויש אנשים שמתאימים יותר להוראה ויש אנשים שמתאימים יותר לניהול בהיי-טק.
    האם יכולתי להמשיך ולהשתפר, ככל הנראה כן. השאלה היא למה אני צריך את כל הברדק הזה? שהרי מקצוע קל ונעים זה אף פעם לא יהיה.
    אז אולי אנשים שראו בי מושיע של מערכת החינוך למתמטיקה מאוזבים מהרמת הידיים שלי, אבל אני בסה"כ חיפשתי עבודה רגועה.
    And I still haven't found what I'm looking for.

    השבמחק
  13. מי אמר לך שהוראה היא עבודה רגוע? איך ניתן לחשוב כך?
    אתה כל בוקר עולה על במה לבד לחלוטין, מעלה מחזה, שאתה כתבת אתה הלחנת אתה יצרת וכך כל שעה ושעה הצגה אחרת...לפני קהל שכבר ראה אותך לפחות 500 פעם בשנה. תתעורר... עבודה קלה? איפה אתה חי?
    לך לדרכך חבר מצא את מקומך. אותי, אולי בגללי או למזלי, חיוך של ילד מרפא הכול. ברק בעיניים של ילדה שהבינה ממלאה כל חור בכיס ובגרב...
    כאב לב וגב, מורה הוא מורה הוא מורה הוא מורה (חפש במילון תבין). את הברק הזה ראיתי בשני מקומות שונים כשהצלתי אדם ממות (יצא לי 2 להציל) וכשאני מלמד. בשני המקרים אתה המציל נפש של בן אדם כמו עולם שלם
    בהצלחה חבר

    השבמחק
  14. אנונימי.
    תודה רבה לך על התגובה שלך - מה גרם לי לחשוב שזו עבודה רגועה? עם שעות נוחות?
    תעשה לי טובה ותשאל אנשים שאינם מכירים את המקצוע מה הם חושבים עליו? יש למקצוע הזה שם נוראי - רמה אנושית נמוכה, מקצוע נוח לנשים שרוצות להיות בבית, פרזיטיות...
    אני מאוד מקווה שלפחות קוראי הבלוג הזה יבינו את מה שאתה כבר יודע כל-כך טוב.

    השבמחק
  15. אני בדרך כלל לא מגיב (לפחות משתדל...) אבל גם אם זה לא נראה ככה עכשיו, אולי יש אור בקצה המנהרה (speaking of tunnel exits...).
    ברור שאתה לא צריך לעבוד בעבודה שאתה סובל בה (ולנקות חרא של ילדים נשמע מספיק מגעיל גם כמטאפורה) אבל לאור המניה-דיפרסיה יכול להיות שאתה ממהר לשפוט.
    בסוג כזה של עבודות (הוראה, הדרכה וכו') אמנם יש המון תסכול לאורך הדרך אבל בדרך כלל יש סיפוק רב בסוף. השאלה היא מתי הסוף מגיע? לפעמים הפידבק הוא מיידי (ביום או שבוע הפרידה) פתאום התלמידים מרשים לעצמם להפתח ולהודות שבעצם היית חשוב להם, שהיית מורה טוב שהם יתגעגעו אליך, ולעתים זה קורה רק שנים אחר כך, באיזו פגישה מקרית ברחוב, שאותו תלמיד ניגש אליך ואומר לך שהוא זוכר אותך ושרק בזכותך הוא הצליח להתקבל לתיכון / לעשות בגרות / ללכת לאוניברסיטה וכו'..
    צריך סבלנות.
    (וזה אולי מה שהמורים האמיתיים שהגיבו לבלוג שלך ניסו לומר)
    לדעתי, כדאי לך לנסות ולהגיע לסוף השנה עם התלמידים שאתה מלמד עכשיו ולראות האם אתה מרגיש איזושהי תחושה של סיפוק, והאם היא מםצה על שאר החרא (pardon my french).
    נכון שהוראה היא עבודה מאד קשה שחלקה הגדול כרוך בהתעסקות במשמעת. לצערך, הכלים שמקלים על התמודדות עם בעיות משמעת לא באים לך באופן טבעי (יצירת "דיסטנס" בין המורה לתלמידים). אבל זה כן משהו שבא עם הנסיון והופך לקל יותר. (אתה הרי יודע שקוד שלא מתחזקים אותו לא יפעל - כנ"ל לגבי משמעת).
    גם אם בסופו של דבר תחליט לעזוב, אני מצטרף לעצתו של אביב שאולי כדאי לך לנסות ללמד בתיכון.
    או פשוט ישר להתברג גבוה במשרד החינוך ולעשות טיפול שורש. :)
    (חוץ מזה, בכל מקרה, חכה לחופש הגדול - כמה שנים כבר לא היה לך אחד כזה?)

    השבמחק
  16. מר נובמבר,
    מצטער להגיד אבל אני כאן לא בשביל אותו הרגע שיזכרו אותי ברחוב ילדים שניסו להרוג אותי שמונה שנים קודם לכן.
    אני רציתי עבודה רגועה, קהילתית, מחוברת.
    ומה קיבלתי? מלחמה יומיומית, לחץ עד שעות הלילה, השכנה שלי (דלת לדלת) עברה מהכיתה שלי - קהילתיות עלאק. מלחמה ברחובות.
    שיזכרו מישהו אחר ויעזבו אותי בשקט.

    היה לי חופש גדול לפני שלושה חודשים ובאמת היה אחלה וגם עכשיו בחנוכה נהניתי. הרבה יותר מאשר בסוכות - כי אני יודע שאני מפסיק עם הדבר הזה.

    השבמחק
  17. ועוד שני דברים כדי שלא יחשבו פה שאני בנזונה קר מזג.
    1. אני אמשיך ללמד קבוצה של 2-3 תלמידים השנה כדי באמת לקדם וללמד.
    2. כמו שאני מלמד כיום אני בעצם עושה נזק מכיוון שאני לא מספיק את החומר ויוצר פערים ממגוון סיבות כך שעוד שמונה שנים יכול להתקל בי מישהו ברחוב ולהגיד שבגללי הוא לא הלך לאוניברסיטה.

    השבמחק
  18. אתה אומר "רציתי עבודה רגועה עם שעות נוחות, קרוב לבית" אבל בעצם מבין דבריך משתמע שקשה לך מאוד למצוא את עצמך, שוב, במקום של המקצוען המתחיל, ועוד בהיבטים שבכלל לא חשבת שתזדקק להתמקצע בהם, כמו שליטה-בכיתה.

    הרי עבודה רגועה עם שעות נוחות אתה יכול למצוא בשופרסל הקרוב. אבל מראש חיפשת עבודה שתהיה בה גם משמעות מסויימת.

    הציפיה שלך שבשנה הראשונה שלך להוראה תבצע בשלמות היתה לא-ריאלית. אני לא יודע איך היתה שנתך הראשונה כתכניתן או שנתך הראשונה כמנהל, אבל ההתמודדות שלך עם הקשיים של השנה הראשונה, שאני רחוק מלזלזל בהם, מאוד מאכזבת.
    איך היית מגיב, כמנהל, לעובד שלך שהיה בא אליך ומבקש לפרוש מההייטק עם נימוקים דומים לשלך כפורש מהוראה ?

    השבמחק
  19. תודה תודה תודה תודה !
    אני בפוסט-טראומה מן הסיוט האיום הזה מצד הרוטווילרים - נערים, הורים מגבים בלי אלוהים, ערכים ובלי לחשוב על חינוך ילדם לטווח הארוך
    ומצד המערכת האימפוטנטית, אוהדת השואו אוף יותר מכל.

    השבמחק
  20. "איך היית מגיב, כמנהל, לעובד שלך שהיה בא אליך ומבקש לפרוש מההייטק עם נימוקים דומים לשלך כפורש מהוראה ?"
    הייתי אומר לו שהוא צודק.
    מי שמרגיש שהאופי שלו לא מתאים להיי-טק ו/או לא מוכן להשקיע את מה שדרוש הייתי אפילו מבקש ממנו לעזוב.
    הבעיה עם ההיי-טק היא שהשכר גבוה ולכן אנשים לא עוזבים, גם אם הם לא מתאימים. בהוראה זה בדיוק הפוך...

    השבמחק
  21. האם עזבת בסוף?

    השבמחק